ת"א 66648-06-16

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעת התובעת לפיצוי בגין נזקי גוף שמקורם בתאונת דרכים מיום 18.5.15, בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד.

ד"ר חליל סלאמה, מומחה בית המשפט שמונה בהחלטה מיום 30.3.17, קבע כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה, אך הקנה לה נכות זמנית בשיעור 20% למשך 3 חודשים לאחר התאונה בגין פגיעה צווארית.

התובעת, ילידת 1969, חשבת שכר במקצועה, נפגעה בתאונה שארעה עת עמדה ברמזור ורכב שהגיע מאחור פגע ברכבה. התאונה ארעה כשהתובעת היתה בדרכה לעבודה, והיא המשיכה לעבודתה והשלימה את יום העבודה (כפי שמסרה למומחה, ובניגוד לאמור בסיכומים מטעמה).

בערבו של היום, משחשה שכאביה התגברו פנתה לבי"ח והתלוננה על בחילות וכאבי ראש וכן על תחושת נימול בידים שחלפה בנתיים. במסמך הרפואי צויין כי היא ידועה כסובלת משבר דחיסה בעמ"ש גבי ומותני בשל תאונת דרכים קודמת.

התובעת אובחנה ע"י רופאיה כסובלת מכאב צווארי והופנתה לפיזיוטרפיה.

לא הוצג תיעוד בדבר קבלת טיפול רפואי, הקשור לפגיעה בצוואר, לאחר חודש 10/15.

התובעת מבקשת כי ייפסק לה פיצוי בסך של 92,896 ₪ הכוללים: פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 21,496 ₪, הפסד השתכרות 6,000 ₪, עזרת צד ג' בעבר בסך של 40,000 ₪, הוצאות רפואיות 20,000 ₪, והחזר שכר טרחת המומחה (בו נשאה התובעת בהתאם להחלטה) 5,400 ₪.

הנתבעת מנגד טוענת כי לתובעת לא נגרם כלל "נזק גוף" ולכל היותר מדובר ב"נזק של מה בכך". לטעמה התובעת ניסתה "להלביש" על תאונה קלה, שלא גרמה לה אפילו להחסיר יום עבודה, תחלואים קודמים מהם סבלה. לטעמה, ככל שיש מקום לפסוק סכום כלשהו, הרי שמדובר בפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 1,000 ₪, שכן לא הוכחו ראשי נזק אחרים, והסכומים הנתבעים הינם חסרי כל פרופורציה לפגיעה הקלה שסבלה התובעת.

באשר לשכ"ט המומחה, הנתבעת סבורה כי אין מקום להורות על החזר הסכום, שכן המומחה לא קבע נכות צמיתה, ואילו הנכות הזמנית שקבע ממילא חסרת כל משמעות שכן התובעת המשיכה בעבודתה הסדירה, ולפיכך המינוי התברר כמיותר, בסופו של יום, כפי שטענה הנתבעת מלכתחילה.

מעבר לכך, התובעת לא פנתה למיצוי זכויותיה במל"ל, דבר שהיה יכול לחסוך את הצורך במינוי.