ת"א 6638-12-10

על פי פסק הדין שניתן ביום 11.12.13, היה על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום שנפסק תוך 30 יום מקבלת פסיקתא מאושרת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

הפסיקתה המאושרת נחתמה ביום 6.3.14.

באותו יום, 6.3.14, ניתנה גם החלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין. נקבע כי הנתבעת תפקיד את כל הסכום שנפסק בקופת בית המשפט, עד למתן פסק דין בערעור, ובנוסף תמציא ערבות בנקאית להבטחת נזקי התובעת בעקבות עיכוב הביצוע כאמור, כתנאי לעיכוב הביצוע.

בתאריך 10.6.15 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בערעור שהגישו הצדדים שבו נמחקו הערעורים בהסכמה.

בפסק הדין ברע"א 7777/09, 7853/09 בראנץ נ' כנפי (פורסם בנבו) (7.1.13), נפסק כי משניתן צו לעיכוב ביצוע, ונקבע כי אין על החייב לפרוע בינתיים את החוב הפסוק, דוחה ההחלטה על עיכוב הביצוע את מועד הפירעון של הסכום שנפסק עד לביטול ההחלטה הנ"ל ולכן אין מקום לחייב בריבית פיגורים לתקופה שבה עוכב ביצוע התשלום, אלא בהפרשי הצמדה וריבית "רגילים".

לאור האמור, יש להוסיף לסכום שנפסק בפסק הדין מיום 11.12.13 הפרשי הצמדה וריבית רגילה בגין כל התקופה שמיום פסק הדין ועד מתן פסק הדין בערעור שהגישה הנתבעת לבית המשפט העליון, שניתן ביום 10.6.15. מיום מתן פסק הדין בעליון, בטל צו עיכוב הביצוע, והסכום שנפסק נושא הפרשי הצמדה וריבית פיגורים.