ת"א 66157-11-15

לפניי בקשת התובע למינוי מומחה בתחום השיקום התעסוקתי.

לתובע נקבעה נכות רפואית ע"י ועדה רפואית של המל"ל בשיעור של 20% לפי תקנה 35 (1) (ג) ונכות בשיעור של 10% לפי תקנה 34 (ב).

לטענת התובע, נכותו התפקודית הינה בשיעור של 100%, זאת מאחר ואין באפשרותו לשוב לעבודתו כנהג משאית מאחר ורישיונו נשלל בשל מצבו הרפואי תוצאת התאונה, וכי יש בכך כדי להצדיק מינוי מומחה בתחום השיקום התעסוקתי.

התובע מציין כי תקנה 15 הופעלה במלואה ע"י ועדה רפואית של המל"ל בשל היעדר יכולת לחזור לעבודתו.

הנתבעת מתנגדת לבקשה.

לטענתה, לאור שיעור הנכות המשוקללת, אין הצדקה למינוי מומחה בתחום השיקום התעסוקתי בשלב זה וטרם הגשת ראיות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום למנות בשלב זה מומחה בתחום השיקומי.

מינוי מומחה בתחום השיקומי נעשה כאשר קשה או בלתי אפשרי לעמוד על מכלול תפקודו או אי תפקודו של הנפגע, כמו גם על הטיפולים להם הוא נזקק. כאשר ניתן לעמוד על טיבה של הנכות ועל השלכותיה התפקודיות, אין צורך במינוי מומחה שיקומי (ר' רע"א 3044/01 קרייזל נ' מלול, 10.5.01).

מכל מקום, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית אשר יכללו התייחסות גם לתפקודו של התובע ולצרכיו נכון להיום, ניתן יהיה להיווכח אם יש במתואר כדי להצדיק מינוי מומחה שיקומי (ראו את האמור ברע"א 431/14 טויטו נ' הפול, 13.3.14) וככל שיתעורר קושי בהערכת ההשלכות התפקודיות וצרכי השיקום, ניתן יהיה לשוב ולהידרש לבקשה.

לאור האמור לעיל , בשלב זה, הבקשה נדחית.

הצדדים יפעלו להגשת תחשיבי נזק כדלקמן: תוך 30 ימים יוגש תחשיב נזק מטעם התובע.

30 ימים לאחר מכן יוגש תחשיב מטעם הנתבעת.