ת"א 6549-09-14 שלג נ' המרכז לרכיבה טיפולית בישראל

1.התובע כרת חוזה עם הנתבעת לפיו מכר לה טרקטור משומש. הנתבעת שלחה לתובע הודעת ביטול, בטענה שנמצאו תקלות מהותיות בטרקטור ושהתובע לא גילה לה אותן. במקביל למשלוח הודעת הביטול, ביטלה הנתבעת את השיקים אותם מסרה לתובע לתשלום התמורה החוזית. התובע הגיש תביעה זו, בה הוא טוען כי "מעשי הנתבעת מהווים הפרת חוזה מצדה ולכן לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 זכאי התובע לתבוע את אכיפתו" (פס' 20 לכתב התביעה). הסעד לו עתר התובע אינו צו אכיפה, אלא שני סעדים הצהרתיים: האחד, סעד הצהרתי לפיו החוזה הוא "בר תוקף ואכיף על הנתבע"; השני, סעד הצהרתי לפיו על הנתבעת לשלם את מלוא התמורה ("להצהיר, כי בכל הנוגע לקיום התחייבויותיה של הנתבעת על פי ההסכם, הנתבעת מנועה כלפי התובע מהעלאתה של טענה בדבר אי מתן תוקף להסכם וכי על הנתבעת להעביר את מלוא התמורה על פי ההסכם").

2.אקדים מסקנה לניתוח: דין התביעה להתקבל באופן חלקי, במובן זה תינתן ההצהרה שבסעד המבוקש השני, לפיה על הנתבעת להעביר את מלוא התמורה על פי ההסכם. כפי שיבואר, ככל שמדובר בתביעה לאכיפה (או בענייננו, הצהרה לפיה על הנתבעת לשלם), הנטל להוכיח שהיתה לנתבעת עילה לבטל את החוזה רבץ על כתפי הנתבעת. הנתבעת טענה לזכות לבטל את החוזה מכוח שורה של עילות, לרבות הטעיה (לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ולפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981), ואי התאמה (לפי חוק המכר, התשכ"ח-1968). עילות אלה מתבססות על הטענה שנתגלו ליקויים בטרקטור. אלא שהנתבעת לא הוכיחה את התקלות הנטענות. נוכח העילות שלהן טענה הנתבעת, השקיעו הצדדים מאמצים רבים בהוכחת גרסותיהם בענין המצגים שהציג התובע טרם הרכישה; הבדיקה שערכה או לא ערכה הנתבעת לקראת הרכישה; מועדי הבדיקה שערכה הנתבעת לאחר קבלת הטרקטור; ומועד הפנייה אל התובע בטענה לפגמים בטרקטור. אלא שבהעדר הוכחת תקלות בטרקטור, לא הוכחו עילות ביטול החוזה להן טוענת הנתבעת, ודין הגנתה להידחות.

הנטל בענין יסוד הפרת החוזה בתביעה לתרופה לפי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970

3.בענייננו, עצם כריתת החוזה בין התובע לנתבעת אינו במחלוקת. התובע טוען כי הנתבעת הפרה את החוזה. הוא לא עתר לסעד בדמות צו אכיפה, אלא, כאמור, בין היתר, לסעד הצהרתי לפיו על הנתבעת לשלם את התמורה. התביעה מבוססות על הטענה לפיה הנתבעת הפרה את החוזה ולפיה התובע זכאי לאכיפתו. אכיפה היא אחת מן התרופות בגין הפרת חוזה. סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע:

הלכה היא, ש"על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה" (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, פס' 13 (2006)). לכאורה, בעילה לזכאות לתרופה חוזית בגין הפרת חוזה, ההפרה היא יסוד מבין יסודות העילה: הרי סעיף 2 לחוק התרופות קובע "הופר חוזה, זכאי הנפגע...". בהתאם לכך נפסק לא פעם, כי בתביעה לתרופה בגין הפרה, הנטל להוכיח לא רק את כריתת החוזה אלא גם את הפרתו רובץ על כתפי התובע. ראו למשל ת"א (מחוזי מרכז) 5734-08-07 עיריית הרצליה נ' מרינה הרצליה שותפות מוגבלת, פס' 5 (17.11.2010); ת"א (שלום ת"א) 74227/01 ביארי נ' אמינות מוקד ארצי 1978 בע"מ, "סיכום" (13.2.2003); ת"א (טב') 31416-03-11 פסגת הגליל א.ש. 2004 בע"מ נ' חד נס כפר שיתופי של תנועת משקי חירות, פס' 43 (21.5.2015)).

4.ראו, עם זאת, מה דינה של תביעה בטענה להפרת החוזה על דרך אי-תשלום התמורה החוזית, כאשר – שלא כמו בענייננו – הנתבע טוען כי דווקא שילם. כאשר התובע טוען כי נכרת חוזה והנתבע לא שילם את התמורה, והנתבע אינו חולק על עצם כריתת החוזה אלא טוען כי הוא לא הפר אותו, אלא פרע את החיוב, נקבע כי חל הכלל בענין "הודאה והדחה". כך מוגדרת "הודאה והדחה":