ת"א 65416-09-14 ק' נ' ביטון ואח'

לפניי בקשת המבקשת למתן פטור מתשלום האגרה.

1.הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת תביעה נגד הנתבעות לתשלום פיצויים בסך 770,830 ₪. בבסיס התביעה הסכם גירושים בין התובעת לבין בעלה המנוח. ההסכם נערך ביום 16.11.11 וניתן לו תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה. בהסכם נקבעו הוראות בדבר חלוקת הרכוש בין בני הזוג. בין היתר נקבע בסעיף 2.3 להסכם, שכותרתו "איזון כספי הפנסיה של הבעל", כי מוסכם בין הצדדים שיינתן צו לחברת "מבטחים" לפיו עליה להעביר מדי חודש בחודשו ועד לשארית חייה של האישה סך של 3,100 ₪.

2.התובעת יוצגה בהליך הגירושין על-ידי הנתבעת 1, מכוח כתב מינוי של הלשכה לסיוע משפטי (הנתבעת 2).

3.לפי הנטען בתביעה, לאחר אישור הסכם הגירושין ולאחר שכמוסכם ניתן צו המופנה לחברת "מבטחים", העבירה האחרונה טופס לחתימת התובעת, בו הוצהר בין היתר כי התובעת מודעת לכך שזכאות הפנסיונר מהקרן מסתיימת עם פטירתו. לטענת התובעת, היא חתמה על הטופס האמור מבלי שהבינה את משמעותו ומבלי שהדבר הוסבר לה על-ידי הנתבעת 1.

4.בעלה של התובעת נפטר ביום 12.09.12. בהתאם לתקנון קרן "מבטחים" (לפי שנטען במכתבי "מבטחים" שצורפו לתביעה), ממועד הפטירה התובעת איננה זכאית לקבל חלקה בפנסיה של המנוח לפי המוסכם בהסכם הגירושין.

5.בכתב התביעה נטען לרשלנות מקצועית של הנתבעת 1 כמי שייצגה את התובעת, בכך שלא בדקה את הזכויות מקרן הפנסיה לאשורן בטרם נערך ההסכם. לפי הנטען, רשלנות זו גרמה לאובדן הכנסה מתשלומי פנסיה לתובעת לכל ימי חייה, הכנסה שהתובעת הסתמכה עליה בהתאם להסכם הגירושין. התובעת, כך נטען, נותרה מחוסרת כל, וזאת לאחר שבהסכם הגירושין הוסכם כי דירת בני הזוג תימכר (והתמורה תתחלק חצי בחצי) וכי הרכב המשותף יועבר לחזקת הבעל המנוח (תמורת קיזוז שוויו מחלקו של הבעל).

6.מלכתחילה הוגשה הבקשה לפטור מאגרה ללא תצהיר וללא פירוט עובדתי באשר למצבה הכספי של התובעת ויכולתה לשלם את האגרה, אלא תוך הפנייה לעובדה כי התובעת הוכרה כזכאית לסיוע משפטי במסגרת הליכי הגירושין. לאחר שהנתבעת 1 הגישה בקשה לדחיית הבקשה על הסף, הגישה התובעת תגובה מטעמה וזו הפעם בצירוף תצהיר. אפשרתי את הגשת התצהיר המאוחר, תוך מתן אפשרות לנתבעות להגיב לאמור בו.

7.לאחר שהונחו הבקשה, התצהיר ומכלול התגובות בפני, ולאחר עיון בטענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה. להלן תמצית נימוקי.

8.אגרת בית המשפט מגלמת סכום שנדרש מי שפותח בהליך בבית המשפט לשלם לידי המדינה, כהשתתפות בחלק מן העלות של ההליך המשפטי וכנגד השירות שהוא מקבל. בבסיס דרישת האגרה גם תכליות נוספות שעניינן, בין היתר, מניעת הליכי סרק, שמירת זכויותיו של בעל דין שכנגד וקיום מינהל שיפוטי ראוי (רע"א 10498/06 מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ פירוק נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם במאגרים) (2007); רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן (פורסם במאגרים) (2010)).

10.על המבקש פטור מתשלום אגרה להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד, העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, והשני כי ההליך נושא הבקשה מגלה עילה (תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 (להלן – תקנות האגרות)).

11.אתחיל בבחינת התנאי השני, בדבר היות התביעה "מגלה עילה". הרף ביחס לתנאי זה לצורך ענייננו איננו גבוה; המבקש פטור מאגרה בשל חוסר יכולת כלכלית אינו נדרש להוכיח במסגרת הבקשה למתן פטור מאגרה כי סיכויי התביעה הם טובים, אלא רק כי המדובר בתביעה המגלה עילה לכאורה (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים)(2005)).

בענייננו, בכל הנוגע לטענות בדבר התרשלות, לא ניתן בשלב זה להעריכן לגופן, בטרם בירור מכלול נסיבות העניין, ובידי התובעת טענות הראויות לבירור. עם זאת, בכל הנוגע לרכיב הנזק ולרכיב הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לנזק, נראה כי בפני התובעת משוכה לא קלה. זאת, נוכח העובדה כי בעלה המנוח של התובעת נפטר עוד בטרם התגרשו השניים, וכי היא היורשת היחידה של עזבונו, דהינו – של חלקו ברכוש המשותף שניתן היה מלכתחילה לחלק (כך או אחרת) במסגרת הגירושין. לא עולה מכתב התביעה כי התובעת טוענת שניתן היה לפעול אחרת על מנת להבטיח לה זכויות מקרן "מבטחים" עד סוף ימיה, וזאת חרף האמור במכתבים מטעם הקרן לפיהם הדבר לא אפשרי משפטית לאור תקנון הקרן. מאחר שעיקר הנזק הנטען הוא בגין הפסד תגמולי הפנסיה (לפי אומדן המבוסס על חוות דעת אקטוארית שצורפה לתביעה), הרי שנראה, מבלי לקבוע מסמרות, כי ביסוס התביעה על נזק של אובדן פנסיה מעורר קושי. עם זאת, בשים לב לאמור לעיל בעניין הרף הנדרש לעילת התביעה בשלב הנוכחי, ומשנטען גם לנזקים אחרים, אינני רואה לדחות את הבקשה על יסוד האמור בלבד.

12.ומכאן לבחינת התנאי השני, בדבר היעדר יכולת כלכלית לתשלום האגרה. בהתאם לפסיקה, ובהיות הפטור חריג לכלל הרגיל, על מבקש הפטור להניח בפני בית המשפט תשתית מפורטת וממוסמכת בדבר מצבו הכלכלי שיש בה כדי לבסס את טענתו בדבר היעדר יכולת לשלם האגרה. סבורני כי בענייננו לא הונחה תשתית מספקת כאמור.

המבקשת טוענת כי העובדה שהיא יוצגה בהליך הגירושין באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, מהווה אינדיקציה מספקת לחוסר יכולתה לשלם את האגרה. טענה זו אינני רואה לקבל בנסיבות. ההליך בו הוכרה זכאות התובעת לייצוג איננו ההליך דנן, ומכאן שאין חולק שלא חלה בענייננו תקנה 19(7) לתקנות האגרות. הזכאות לייצוג ע"י הלשכה לסיוע משפטי הוכרה ביחס לתובעת בשנת 2010, זמן לא מבוטל בטרם הגשת התביעה דנן בספטמבר 2014, וחלוף הזמן מצריך בחינה עצמאית של סוגיית היכולת לשלם אגרה (השוו: תקנה 14(ד) לתקנות האגרות, בדבר סוגי החלטות שיפוטיות מסוימות שככל שהתקבלו בשנתיים שקדמו לבקשת הפטור מאגרה, יהוו ראיה לכאורה לחוסר יכולת לשלם האגרה).

אשר למסמכים שצירפה התובעת, אין בהם די כדי לבסס מסקנה בדבר היעדר יכולת לשלם האגרה. התובעת מקבלת קצבת שאירים מהמל"ל, ולפי העולה מתדפיס העו"ש זוהי הכנסתה החודשית השוטפת. עם זאת, התובעת לא הגישה אישור מהבנקים על העדר פיקדונות, ניירות ערך או כל חסכון אחר, והגם שהצהירה שאין לה פקדונות, הרי על פי התדפיס שהוגש על ידה ניתן לראות הפקדה חודשית לפיקדון. התובעת טענה אמנם בתשובה המשלימה כי הפיקדון הוא להבטחת אשראי ועל פי בקשת הבנק, אלא שטענה זו לא לוותה בתצהיר ואף לא הוגש כל מסמך המעיד על כך מטעם הבנק. כמו-כן, בתדפיס חשבון של התובעת ניתן לראות ביום 17.09.14 הפקדה מדיסקונט גמל בסך 511.09 ₪, לא ברור מהות הפקדה זו והאם לתובעת חשבון בבנק דיסקונט אם לאו.

אשר לרכוש התובעת, אין חולק כי התובעת היא בעלת דירה, עליה, לטענתה, רובצת משכנתא; ערך הדירה כיום לא הובהר (אלא ערכה במועד הרכישה) והשאלה מי נושא בתשלום המשכנתא נותרה עמומה (התובעת, או שמא ביתה, שלטענת התובעת המשכנתא נלקחה על שמה). לפי העולה מתצהיר התובעת, היא בעלת רכב ששוויו כ- 50,000 ₪. לא פורטו ניסיונות כלשהם שנעשו מטעם התובעת להשגת מימון לצורך נשיאה באגרה, לרבות בהתבסס על נכסים אלה.

13.נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

14.התובעת תסדיר תשלום מחצית ראשונה של האגרה בתוך 20 ימים.