ת"א 6532-01-12 מושקוביץ ואח' נ' בראון ואח'

בין הצדדים נכרת הסכם בעל-פה, הקובע כי צד אחד (הנתבעים והתובעים בתביעה שכנגד, שלהלן יכונו גם – הנתבעים) מפעיל עסק (הפעלת חניונים) ומשלם לצד השני (התובעים והנתבעים בתביעה שכנגד, שלהלן יכונו גם – התובעים) תשלום חודשי קבוע (20,000 ₪ בחודש) בתמורה לוויתורו של הצד הראשון להפעיל את העסק בעצמו. לאחר שבשלב מסוים הפסיק הצד השני את התשלום החודשי האמור, הגיש הצד האחד תביעה (התביעה העיקרית), שבה עתר לחייב את הצד השני להמשיך ולשלמו עבור התקופה שבגינה לא שילם (660,000 ₪). הצד השני מצדו, הגיש תביעה (היא התביעה שכנגד), שבה עתר לקביעה כי ההסכם שקבע את התשלום החודשי ששולם, נבע ממצג שווא שהציג לו הצד הראשון וכי מטעם זה נפלו פגמים בכריתת ההסכם, המצדיקים את ביטולו. לפיכך תבע את השבת כל התשלומים ששילם לצד האחד (1,666,647 ₪).

זו אפוא, תמציתן של התביעה ושל התביעה שכנגד נושא פסק-דין דין זה, אשר במסגרתו נידרש להכרעה בעניין העובדות השנויות במחלוקת בכל הקשור בנסיבות כריתת ההסכם – אם אמנם היה מצג שווא ואם נפל פגם בכריתתו – וכן נידרש לשאלת תקופת תוקפו של ההסכם ולסעדים הנתבעים.

א.עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

2.חרף היקפו של התיק הנדון, עיקרו של הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. המחלוקת מתמקדת במספר מצומצם של עובדות, גם אם מהותיות. לפיכך, תחילה נעמוד על עיקרי העובדות אשר ברובן אינן שנויות במחלוקת, תוך ציון העובדות שלגביהן הצדדים חלוקים.

עובדות רקע והמסמכים הרלוונטיים לנושא הזיכיון להפעלת החניונים

3.התובע 1, מר דוד מושקוביץ (להלן – מושקוביץ), היה מנכ"ל החברה הכלכלית לירושלים בע"מ (הנקראת היום, כלכלית ירושלים בע"מ) להלן – החברה הכלכלית או החברה) במשך כשלוש-עשרה שנה, מיום 1.10.1988 ועד יום 31.12.2001. החברה הכלכלית היא חברה ציבורית, שמניותיה נסחרות בבורסה, העוסקת בתחום הנדל"ן. בעבר הייתה חברה זו חברה ממשלתית. מאוחר יותר, במהלך השנים שבהן כיהן מושקוביץ בתפקיד מנכ"ל החברה, רכש אותה מר אליעזר פישמן (להלן – פישמן), שהפך להיות בעל השליטה היחיד בה, והוא גם יו"ר דירקטוריון החברה. באותן שנים, הייתה החברה הכלכלית חברת הנדל"ן הגדולה בישראל, שהיקף פעילות נכסיה היה במיליארדי שקלים. הצדדים לתובענה והעדים שהעידו במסגרתה העידו כי בכל השנים שבהן מושקוביץ היה מנכ"ל החברה, הוא היה בעל כוח, השפעה ועוצמה רבה בניהולה והיה ביחסים קרובים עם פישמן, אשר נמשכו גם בשנים שלאחר פרישתו מניהול החברה.

עם פרישת מושקוביץ מניהול החברה הכלכלית נערך עמו ביום 30.10.2001 הסכם פרישה, שכלל תנאי פרישה מועדפים שכללו הטבות רבות (עותק לא חתום של הסכם הפרישה – נספח 3 של תצהיר מושקוביץ). בכל הקשור בהפעלת שירותי הניקיון והשמירה ובהפעלת החניונים של החברה הכלכלית לאחר פרישת מושקוביץ מניהולה – נושא העומד במוקד התביעות הנדונות – נאמר (שם (נספח 3), פסקה ח'), כי הנושא יוסדר עם המנכ"ל החדש, מר עודד שמיר (להלן – שמיר).

בחודש נובמבר 2001 נערכו שני מסמכים להסדרת הסכמות שונות בעניין תנאי הפרישה של מושקוביץ מהחברה הכלכלית, שעליהם, חתום מושקוביץ ומטעם החברה הכלכלית חתומים פישמן ומר אוהד שפירא, שהיה אז סמנכ"ל הכספים של החברה הכלכלית (להלן גם – שפירא). מסמך אחד, עניינו "הסכם לסיום יחסי עובד ומעביד וגמר התחשבנות", הכולל את תנאי הפרישה של מושקוביץ (שם, נספח 6). המסמך השני – שאף הוא עומד במוקד המחלוקות – הוא מכתב של החברה הכלכלית אל מושקוביץ בעניין הפעלת שירותי הניקיון והשמירה והפעלת החניונים בנכסיה של החברה הכלכלית באמצעות חברה של מושקוביץ, לאחר פרישתו (שם, נספח 7).

4.התובעים (מושקוביץ) כינו את המסמך השני הנזכר, "הסכם הזכאות" ואילו הנתבעים (בראון) כינו אותו בשם "מסמך" או "נספח 7" וכל כיוצא באלו הגדרות (כדי שלא לחטוא בהגדרה מחייבת ואף לא לנקוט בשם מסרבל לתיאור תוכנו, להלן יכונה מסמך זה על-פי שנת עריכתו – מכתב 2001).