ת"א 65301-11-15 אם.אס מנופקטורינג אנד סרוויסס בע"מ נ' אספן נדל"ן בע"מ

בקשה לצו עשה "זמני" שיחייב את המשיבה להתקין מערכת מתזי מים (ספרינקלים) במפעל המבקשת.

1.ברקע הדברים, בקיצור נמרץ, שכן אין למעשה מחלוקת עובדתית הצריכה להכרעה בבקשה לסעד זמני: המבקשת שוכרת מן המשיבה שטח באזור התעשיה מעלות, מכוח הסכם משנת 2008 (נספח א' לכתב התביעה). למבקשת טענות שונות כלפי המשיבה וקיום חובותיה כמשכירה ברבות השנים, ובגינן הגישה תובענה הכוללת רכיב כספי, שאינו מענייננו. בנוסף טוענת המבקשת כי על מנת לקבל רשיון עסק, היא נזקקת בהתאם לדרישות רשויות כיבוי האש מיום 12.2.2015 להתקנת מתזי מים בתוך פרק זמן של 120 יום. אף שבהסכם מצוין כי חובת רכישת ציוד המניעה והבטיחות שיידרש לענייני כיבוי אש חלה על המבקשת-השוכרת, על חשבונה, הרי שהמבקשת גורסת כי יש בחילופי דוא"ל שבין הצדדים משום נטילת אחריות של המשיבה לממן את התקנת המתזים. בתביעתה, וכך גם בבקשתה לסעד זמני, דורשת המבקשת כי בית המשפט יחייב את המשיבה להתקין את מערכת המתזים.

2.הבקשה לסעד זמני הועברה לעיוני. נתבקשה תגובת המשיבה, והיא הגיבה. בתמצית: החובה החוזית היא של המבקשת, והמשיבה לא נטלה על עצמה חובה זו. המבקשת, נטען, אף השתהתה בבקשתה, משך עשרה חודשים. אשר למאזן הנוחות, טוענת המשיבה כי אין כל מניעה שהמבקשת תתקין את מערכת המתזים על חשבונה, ואם יימצא כי נכונה תביעתה, תוכל לזכות בשיפוי מאת המשיבה, ובנסיבות אלה אין כל מקום לכך שבית המשפט ימהר וייתן סעד זמני הזהה לזה הקבוע המבוקש.

3.נוכח תגובת המשיבה, הוריתי למבקשת בהחלטתי מיום 11.12.15 לבאר האם יש מניעה שתתקין את מערכת המתזים בעצמה, שאז השאלה שעל הפרק היא של מימון, שמטיבה אינה מתבררת בשלב הבקשה לסעדים זמניים. המבקשת מסרה ביום 15.12.15 מעין תשובה לתגובת המשיבה, ובשולי הדברים השיבה לשנדרשה: אין מניעה כי היא תתקין את המערכת, ובלבד שהיא שתפנה לקבלנים, ושתשלום דמי השכירות יעוכב עד להכרעה סופית בעניין השאלה על מי חלה החובה להתקין את המערכת.

4.נוכח האמור ביקשתי מן המבקשת לבאר האם הודעתה זו נועדה לשמש תשובה לתגובת המשיבה, תוך שאפשרתי לה להשלים תשובתה אם תחפוץ בכך עד יום 20.12.15. כן הבהרתי כי הכרעה בבקשה תבוא על יסוד הכתובים, אלא אם יבקש מי מהצדדים אחרת, קרי לקיים דיון, כפי זכותו כמובן. המבקשת בחרה עד הנה שלא להוסיף על הודעתה-תשובתה מיום 15.12.15. הצדדים אף לא ביקשו לקיים דיון, ובצדק בנסיבות המקרה, שכן אין מחלוקת עובדתית רלבנטית על הפרק, ככל שהדברים נוגעים להכרעה בבקשה לסעד זמני, כמבואר להלן.

5.דין הבקשה לסעד זמני להידחות. מאזן הנוחות מכריע. המבקשת עותרת לצו עשה "זמני" זהה בכל לאחד מצווי העשה הקבוע: כי המשיבה, ולא המבקשת, תתקין את מערכת המתזים. צו "זמני" הזהה לזה הקבוע ניתן ככלל במשורה (רע"א 338/88 חמיס נ. שטרן, פ"ד מג (4) 552 (1989)). קל וחומר כאשר המדובר בצו עשה זמני שהוא כספי במהותו, וכאשר בידי המבקש להפרע מידי המשיב ככל שיבסס תביעתו (ע"א 3603/95 הממונה על הגבלים עסקיים נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, פ"ד מט(5) 423 (1996)). בענייננו, ככל שהדברים נוגעים למערכת המתזים והתקנתה (הוא העניין היחיד שעל הפרק בבקשה לסעד זמני), לפנינו ויכוח שלבו כספי: מי יממן את המערכת. המבקשת חפצה כי המשיבה תממן את ההתקנה, חרף האמור מפורשות בהסכם, בשל תפיסתה כי המשיבה התחייבה לעשות כן, בחלופת דוא"ל ביניהם. אין כל מניעה מעשית, התחוור, כי המבקשת תממן את המערכת ותדאג להתקנתה לבדה, ותדרוש אחר כך שיפוי מן המשיבה. אין להיעתר אפוא לבקשה לסעד זמני, בנסיבות אלה. יוער עוד כי המבקשת, כמעין בקשה חלופית, מביעה הסכמה לדאוג בעצמה למימון המערכת והתקנתה, אך תוך שהיא מבקשת אז גושפנקה שיפוטית מראש לכך שהיא תוכל לקזז את עלות ההתקנה מדמי השכירות, באופן שתמשיך לשהות בנכס בלא לשאת בדמי שכירות, עד לתום בירור ההליך המשפטי, וכנגזר מכך גם בלא להיות חשופה כפי הנראה לתביעות פינוי עקב אי תשלום. מובן שגם גושפנקה שיפוטית כזו אין לתיתה, ומהות הדברים זהה: הטלת נטל כספי על המשיבה, במקום על המבקשת, עד לתום בירור ההליך העיקרי. המסקנה היא אפוא שהמקרה דנן אינו נמנה בשום אופן עם החריגים לכלל שלפיו לא יינתן צו עשה זמני, הזהה לצו הקבוע המבוקש.

6.די באמור להביא לדחיית הבקשה, בלא להידרש למחלוקת שבין הצדדים לגופה. שעה שמאזן הנוחות מכריע והבקשה אינה עוברת את הרף המינימלי בעניין זה, הרי שאין נפקות לשאלת סיכויי התביעה (רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (6.6.2006)). רק למעלה מן הצורך יצוין אפוא: לפני המבקשת עומדת משוכה גבוהה בכל הקשור לסוגיית חיוב המשיבה בהתקנת מתזי המים לדרישת רשויות כיבוי האש: לכאורה, ההסכם קובע מפורשות כי החובה היא על המבקשת (סעיף 23.8 להסכם). המבקשת אינה מתיימרת אפילו להתמודד עם קושי זה בתביעתה, בבקשתה ואף בהודעתה בעקבות תגובת המשיבה, ושבה ונאחזת בחילופי דוא"ל שארוכה הדרך לשכנע כי הם משנים מהוראות ההסכם, הסכם שאגב נקבע כמקובל כי ישונה אלא במסמך מפורש בכתב (סעיף 37 להסכם). איני נוטע מסמרות, ודאי נוכח השלב המוקדם של הדיון, אף כיוון שממילא הדברים הם בבחינת אגב אורחא נוכח מסקנתי בסוגיית מאזן הנוחות.

7.בנסיבות אלה אני מניח גם לשיהוי החריף שנפל בהגשת הבקשה לסעד זמני, תשעה חודשים לאחר קבלת דרישת רשויות כיבוי האש; כאשר אפילו נניח כי הרשויות היו מוכנות להמתין, אין משמעות הדבר שהמבקשת יכולה להתייצב בבהילות ולעתור לסעדים זמניים לאחר זמן כה רב.

8.הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא. בשים לב לכך שהמבקשת לא ביקשה להאריך את ההתדיינות בבקשה לסעד זמני, שלא לצורך, הרי שהיא תשא בהוצאות המשיבה בקשר עם הבקשה לסעד זמני על הצד המתון, בסך 5,000 ₪, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.