ת"א 64907-06-15 פ' נ' רובין

התובע הגיש תובענה נגררת להרשעה פלילית כאמור בסעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ; התובענה הוגשה אגב צירוף הסכם פשרה ובית המשפט התבקש ליתן לו תוקף של פסק דין. עוד התבקש בית המשפט להורות למרכז לגביית אגרות וקנסות לסגור את תיק הגבייה אשר מתנהל נגד הנתבעת בשל חיובה בפיצוי בהליך פלילי (ת"פ 62531-12-13; להלן "ההליך הפלילי")).

מהסכם הפשרה עולה כי הצדדים הסכימו על תשלום סכום הנמוך מהסכום שנקבע בהליך הפלילי ובקשתם היא שהמרכז לגביית אגרות וקנסות יפסיק את הליך הגבייה חרף אי תשלומו המלא של הפיצוי שנפסק.

התובענה מעלה שאלות לא פשוטות. כידוע, הגם שפיצוי הנפסק בהליך פלילי נושא אופי אזרחי במהותי, הוא טומן בחובו אף היבט עונשי –חברתי (רע"פ 9727/05 ברנרד גליקסמן נ' מדינת ישראל (8.8.07)). הבקשה להצהיר כי עם תשלום נמוך מזה שנפסק בהליך הפלילי, יש לחדול מהליכי גבייה נגד הנאשמת, מחייבת התייחסות להיבטים שונים של עונש הפיצוי שנפסק לטובת מתלונן וכנגזרת מהם - יכולתו למחול על הפיצוי או חלקו ואף להביא להפסקת הליך הגבייה הננקט על ידי המרכז לגביית אגרות וקנסות.

היות והפיצוי נפסק לבקשת המדינה (כמאשימה) וקבלת בקשת הצדדים תביא לשינוי (למעשה אם לא להלכה) של אחד מרכיבי גזר הדין, סברתי כי יש לצרף את המדינה כבעל דין נוסף, שכן נדרשת עמדתה כמייצגת את האינטרס הציבורי.

סיכומו של דבר, אני קובע כדלקמן:

• אני מורה על צירופה של המדינה כנתבעת נוספת. המדינה פטורה מהגשת כתב הגנה שכן לא נדרש ממנה כל סעד, אלא הצורך בעמדתה הוא העומד בבסיס צירופה.