ק' נ' איי.איי.ג'י.ישראל (AIG ) חברה לביטוח בע"מ

התובע הגיש תביעה לתגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות – TOP אשר רכש מהנתבעת, לאחר שנפגע בקרסול ימין בתאונה שאירעה ביום 7.1.2015.

לטענת התובע הנו זכאי מכוח פוליסת הביטוח לתגמולי ביטוח בסך 78,050 ₪ (מעבר לסכומים ששילמה לו הנתבעת עד כה). הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי שילמה לתובע את מלוא התגמולים להם הוא זכאי מכוח הפוליסה שרכש, 28,000 ₪.

בקדם משפט שהתקיים ביום 3.4.2017, לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק, התברר כי המחלוקת בין הצדדים נובעת מכך שהתובע מסתמך על מפרט הכיסויים בלבד בעוד הנתבעת מסתמכת על הוראות הפוליסה עצמה. לאחר שבית המשפט הצביע בפני התובע על כך שתחשיב הנזק שהגיש מתעלם מהוראות הפוליסה, טען התובע כי לא קיבל את הפוליסה מעולם וביקש לתקן כתב תביעתו עד דרך של הוספת טענה כי הפוליסה לא הומצאה לו ולפיכך אינה מחייבת אותו.

לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף. בבקשתה טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע את מלוא תגמולי הביטוח להם הוא זכאי מכוח פוליסת הביטוח.

עוד טוענת הנתבעת כי המציאה לתובע את הפוליסה, ומכל מקום בשים לב להוראות סעיף 2(ב) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, הקובע כי "כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח, יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג של ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו לממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון ....", הנה רשאית להסתמך על הוראותיה.

דין הבקשה להידחות.

סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח מטיל על המבטח חובה למסור למבוטח את פוליסת הביטוח שערך, אולם אינו קובע סנקציה בגין הפרת החובה. בספרו, דיני ביטוח (דין וביטוח הוצאה לאור, מהדורה שלישית, 2016), מצביע המחבר ירון אליאס על כך כי סעיף 2(א) להצעת חוק חוזה הביטוח כלל סנקציה על הפרת החובה שבסעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח ("אין המבטח זכאי להסתמך על תנאי שבחוזה כל עוד לא נמסרה הפוליסה למבוטח ולא על תנאי שלא פורט בפוליסה"). אליאס מציין כי הגם ויש הסבורים כי השמטת הסנקציה מהנוסח הסופי של הסעיף מהווה הסדר שלילי, דעתו היא כי מבטח שלא המציא את הפוליסה למבוטח אינו זכאי להסתמך על הסייגים הכלולים בה (לטעמים העומדים בבסיס השקפתו ראה שם, בעמוד 717).

אליאס מוסיף כי זו גם הגישה השלטת היום בפסיקה, הגם ש:

"... אין מדובר בכלל גורף. הפסיקה הציבה שלושה סייגים משמעותיים לסנקציה המוטלת על המבטח בגין אי המצאת הפוליסה, שהנטל להוכיחם מוטל על המבטח.

הסייג הראשון נוגע ... לידיעת המבוטח. בית המשפט קבע, לא פעם, כי הסנקציה הנובעת מהפרת סעיף 2(א) לחוק נדחית מפני ידיעה בפועל או בכוח של המבוטח על אודות התנאים או החריגים לכיסוי. נפסק כי נוכח ידיעתו הממשית או הקונסטרוקטיבית של המבוטח על אודות דרישות הפוליסה, אין עוד חשיבות לאי המצאתה.

הסייג השני נוגע לדרישת הקשר הסיבתי. בית המשפט פסק כי במקרה שבו מוכח כי אי המצאת הפוליסה לא הסבה נזק כלשהו למבוטח, כגון במקרה שבו לא ניתן היה להשיג בשוק הביטוח הרלבנטי פוליסה שאינה כוללת את החריג שבמחלוקת – אין המבוטח יכול להיבנות מאי קבלת הפוליסה.

סייג שלישי נעוץ בחובת הזהירות של המבוטח. לפי אחת הגישות, אל מול חובתו של המבטח להמציא את הפוליסה במועד, ניצבת חובה מקבילה של המבוטח לוודא כי הפוליסה מצויה בידו ולהתריע בפני המבטח, במקרים המתאימים, על אי קבלתה. לפי גישה זו, מבוטח שלא עמד בחובה האמורה לא יורשה להסתמך על מחדלו של המבטח.

נטל ההוכחה בדבר המצאת הפוליסה למבוטח רובץ על המבטח. מבטח המבקש להסתמך על תניה מגבילה המופיעה בפוליסה צריך איפוא להוכיח כי קיים את החובה הקבועה בסעיף 2(א) לחוק. בהקשר זה נאמר כי אין להסתפק בעדות בדבר הנהלים הכלליים של המבטח בנוגע להמצאת פוליסות, אלא יש להראות שהפוליסה הגיעה אל המבוטח הספציפי. כמו כן, אין המבטח יוצא ידי חובת ההמצאה באמצעות מסירת הפוליסה לסוכן הביטוח." (שם, בעמודים 718-720).