מאירי ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל

התובעים, בני זוג, בעלי זכויות בנחלה מס' 22 במושבה כנרת, עותרים במסגרת תובענה זו למתן פסק דין אשר יורה על מחיקתה של הערת אזהרה שנרשמה על קרקע פרטית בבעלותם, לטובת קק"ל, במסגרת חוזה חכירה משנת 1988 עליו חתמו מול הנתבעת- רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י").

נשלים כי כסעד חלופי, עתרו התובעים בכתב התביעה, למתו צו אשר יורה לרמ"י, לטובתה רשומה הערת אזהרה על הקרקע הפרטית שלהם, כאמור, ליתן הסכמתה בכתב לתובעים, לרישום, הסכם שיתוף ו/או הסכמה למכר לצדדי ג'. סעד חלופי זה אינו על הפרק עוד, לאחר שרמ"י נתנה הסכמתה לרישום המבוקש, סמוך לאחר הגשת התביעה.

(יובהר כי בניגוד לטענת רמ"י בסיכומיה, הסעד לענין מחיקת הערת האזהרה הוגדר בתביעה כסעד העיקרי).

מכל מקום, ההכרעה הנדרשת בענייננו עוסקת בסעד היחיד לו עדייין עותרים התובעים- מחיקת הערת אזהרה כמפורט.

הרקע העובדתי

ב- 1/88 אישר מנהל הרשות לתכנון חקלאי במשרד החקלאות את קליטת התובעים למשק מס' 22 במושבה כנרת, על דרך הקצאת זכויות חכירה למגרש מגורים בגודל 1.5 דונם בייעוד למגורים, מקרקע שבבעלות המדינה (להלן: "מגרש המגורים"), לצד הצמדתם של 15 דונם של קרקע בייעוד חקלאי, קרקע שהייתה והינה בבעלות התובעים (להלן: "הקרקע הפרטית").

על פי האמור, בשנת 88' נחתם בין התובעים לרמ"י חוזה חכירה - לנחלה בודדת, הכוללת את מגרש המגורים שהוחכר לתובעים. בנספח תנאים מיוחדים שצורף לחוזה החכירה הנ"ל, נקבע עוד כי תירשם הערת אזהרה לטובת קק"ל על הקרקע הפרטית ושתבטיח כי הקרקע הפרטית הינה חלק בלתי נפרד מהנחלה ולא ניתן יהיה למוכרה בנפרד למגרש המגורים שהקצתה המדינה לתובעים כאמור.

העיקרון שעמד בבסיס תנאי חוזה החכירה ו"נספח התנאים המיוחדים" שצורף לו, ובו נכללה כאמור הסכמת התובעים לרישום הערת האזהרה שאוזכרה, תוך איסור פיצולה של הנחלה הכוללת כאמור (מגרש מגורים וקרקע פרטית), תכליתו להבטיח ולשמר את עקרון שלמות הנחלה כיחידה משקית עצמאית ואיסור פיצולה (להלן: "הסכם 88" ו- "נספח התנאים המיוחדים").

בשנת 94' המליצה האגודה החקלאית בפני רמ"י, על פי בקשת התובעים, לאשר לתובעים השלמת מכסת קרקע חקלאית לנחלתם, תוך שצוין כי למועד הרלוונטי נחלתם כוללת צירוף קרקע חקלאית פרטית הרשומה ע"ש התובעים בטאבו.