מב"ע נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

התובע, יליד 1996, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 8.7.2013, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

כיוון שמדובר בתאונה שהיא גם תאונת עבודה, נקבעה נכות ע"פ דין ע"י המוסד לביטוח לאומי, המחייבת בהתאם להוראות ס' 6ב' לחוק הנ"ל. הנכות נקבעה בשיעור של 1% בגין צלקת ובשיעור של 10% בגין מגבלה קלה בתנועות שורש כף היד, בהתאם לפריטים 75 (1) ו- 41 (10) (ה) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. עוד נקבעו נכויות זמניות של 100% בערך חודשיים, 50% בערך חודש וחצי ו- 20% ל- 15 חודשים נוספים.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, את השיקולים הבאים: הנתבעת טענה כי התובע טרם השלים את כל ההליכים המקדמיים, ובשלב זה היא חולקת גם על זהות כלי הרכב המעורב בתאונה ; מדובר בנכות כוללת בשיעור של 10.9% ; התובע טען כי מדובר בתאונה עם נזק משמעותי, שחייבה ניתוחים, החדרת פלטינות והוצאתן ופגיעה תיפקודית מעבר לנכות הרפואית שנקבעה ; הנתבעת מנגד, טענה כי התובע עבר עוד תאונות רבות וקשות עם פגיעות ותלונות באותו מיקום ביד ימין, הן לפני התאונה הנוכחית והן לאחריה, כך שהיא חולקת על הטענה כי הנכות קשורה לתאונה הנוכחית, ושומרת על זכותה לבקש להגיש ראיות לסתור את קביעת המל"ל, אם הצדדים לא יגיעו לפשרה. הנתבעת הוסיפה והדגישה, כי ועדה רפואית בדרג ראשון קבעה כי לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה, והתרשמה מהעדר שיתוף פעולה של התובע ומתנועות ספונטאניות מעבר לנטען ע"י התובע, ורק ועדת הערר קבעה את הנכות האמורה לעיל, והדבר מחזק לטענתה את התחושה כי מדובר בנכות מוגזמת ; התובע טען לאובדן השתכרות לעבר, ואילו הנתבעת טענה כי מדובר בתלמיד שעבד רק במהלך החופשים, והתגייס בתום לימודיו ; התובע טען לפגיעה בשירותו הצבאי עקב התאונה, ואילו הנתבעת טענה כי אין כל קשר בין הפגיעה לשירות הצבאי ; הנתבעת טענה, כי מדובר בנכות זניחה, על רקע חבלות קודמות ומאוחרות, ללא כל השלכה תיפקודית ; התובע טען להיוון הפסד השתכרות לעתיד לפי 2%, ואילו הנתבעת טענה כי בניגוד לפסק דין יחיד מבית משפט השלום, מגמת הפסיקה היא עדיין להיוון לפי 3%.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 22,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 3,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעתיד – 196,000 ₪ (בערך 2/3 מחישוב אריתמטי לפי 10% לפי שכר של 9,000 ₪ נטו לחודש מגיל 21 עד גיל 67, לפי היוון 3% בצירוף 12% בגין הפרשות, ובהיוון כפול של שנה אחת).

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 15,000 ₪.

בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע על סך של 236,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי העומדים על סך של 56,000 ₪.