ת"א 64454-06-16

התובע נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. במסגרת תביעתו למוסד לביטוח לאומי נקבעה לו נכות בשיעור משוקלל של 36% בגין הפגיעות הבאות: 20% בגין פגיעה עצבית (בעקבות פגיעה בכתף), 15% בגין הגבלה בתנועות הכתף ו-5% בגין צלקת.

קביעת הועדה הרפואית הינה בגדר קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), ועל כך אין חולק.

התובע עותר למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה בנימוק שהועדה שקבעה נכותו במסגרת המל"ל לא התייחסה לפגיעה בתחום זה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, על התובע המבקש לסתור את קביעת המל"ל להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור. עוד נטען כי עליו לפעול במל"ל בתביעה להחמרה. מעבר לאמור נטען כי אין במסמכים הרפואיים שהציג ראשית ראיה לצורך במינוי המומחה שמינויו מבוקש.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ראיתי להיעתר לבקשה.

הלכה היא כי "קביעת נכות "על פי דין" בתחום רפואי מסוים, אינה שוללת בקשת מינוי מומחים רפואיים בתחומים רפואיים אחרים" (ר' רע"א 3545/11 המאגר נ' כנן, (פורסם בנבו, מיום 10.11.11).

במקרה דנן, בדו"ח הועדה הרפואית צוין מפורשות כי הועדה לא התייחסה לתלונות התובע בתחום הנפשי (תלונות שהועלו במהלך הבדיקה), שכן לא הוגשו מסמכים על כך.

לטעמי, מקום בו אין ספק כי הוועדה הרפואית של המל"ל לא נתנה דעתה על קיומה של נכות נוספת והתייחסה רק לנכות בתחום מסוים ניתן למנות מומחה מטעם בית המשפט לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים ואין צורך בהגשת בקשה לסתור את קביעת המל"ל [כך עולה מפסק הדין ברע"א 3545/11 הנ"ל, ור' דיון בשאלה ברע"א 3787/14 ויינברג נ' המאגר, (פורסם בנבו, מיום 18.8.14)].

במקרה דנן, כאמור, אין ספק שהועדה לא נתנה דעתה לתחום הנפשי כלל והיא אף טרחה להבהיר זאת בסיכום מסקנותיה.

אשר לראשית הראיה, התובע צירף לבקשתו מסמכים (עמ' 64-66 לנספחי כתב התביעה), מהם עולה כי הוא אובחן כסובל ממצב פוסט טראומתי קשה, מטופל תרופתית, עם המלצה לטיפול פסיכולוגי פרטני. שאלת הגורמים למצבו והקשר הסיבתי לתאונה תידון על ידי המומחה במסגרת חוות דעתו אך אין ספק שיש במסמכים הרפואיים, ראשית ראיה גם לאפשרות לקשר בין מצבו הנפשי לתאונה.

על כן, אני מקבלת את בקשת התובע ומורה על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה לבדיקתו.