ת"א 64298-05-16 ח'וטבא ואח' נ' בואהרון ואח'

לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 10.8.16 נגד המבקש 1 (להלן: המבקש) וביום 5.12.16 נגד המבקשת 2 (להלן: המבקשת).

המבקש טוען כי הטענה ולפיה נמסר כתב התביעה לידי אמו אינה נכונה וכי עומדות לזכותו טענות הגנה טובות – כאשר נהג כלפי המבקשים בשקיפות ולא הסתיר את מצבו של הרכב, ואף החתים אותם על אישור המלמד על כך.

המבקשת טוענת כי שלחה את כתב הגנתה לתיק עוד בנובמבר 2016 וכי ככל הנראה לא הוקלד במערכת בטעות. עוד טוענת המבקשת כי המשיבים ידעו על מצבו של הרכב נשוא התביעה וכי יש להם טענות הגנה טובות, לפיכך, נגד התביעה.

המשיבים טוענים כי המבקש הגיש בקשתו לביטול פסק הדין באיחור, כי יש לדחות את הטענה בדבר אי המצאת כתב התביעה לידי אמו וכי טענות הגנתו לא פורטו ואין בידיו הגנה של ממש. באשר לבקשת המבקשת נטען כי יש לדחות הטענה בדבר משלוח כתב ההגנה עוד בנובמבר וכי ממילא היה על המבקשת לוודא כי התקבל, והתייחסו אף לטענות ההגנה שהועלו בבקשה.

המבקש השיב לתגובת המשיבים (תשובה מיום 5.1.17). המבקשת השיבה אף היא.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).