ת"א 6408-08-12 פינסקר ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת ואח'

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.ענייננו בתביעה לפסק דין הצהרתי בו ייקבע כי התובעים אינם חייבים בדמי היתר לנתבע מספר 1 (להלן: "המינהל") בגין בניית יחידת מגורים בשנת 1982 בנחלה מס' 58 במושב היוגב.

2.התובעים מספר 1 ו- 2 הם חברי אגודת המושב, נתבע מספר 2 (להלן: "המושב"). תובעת מספר 3 היא בתם של תובעים מספר 1 ו- 2 ונטען בעניינה, כי היא בבחינת "בן ממשיך" של תובעים מס' 1 ו- 2. תובע מס' 4 הוא בעלה של תובעת מספר 3. תובעים מספר 3 ו- 4 ייקראו לצורך תיק זה בשם "בן ממשיך".

3.אין חולק כי תובעים מס' 1 ו- 2 הינם ברי רשות בנחלה 58 במושב באישור המינהל. אין חולק כי התובעים בנו יחידת מגורים בנחלה בשנה 1981 על פי היתר בניה שהוצא בשנת 1982 מטעם הועדה המקומית לתכנון ובניה בשטח של 288.5 מ"ר.

4.בשנת 2011 החל הבן הממשיך בהליכים לקבלת היתר בנייה ליחידת דיור נוספת באותה נחלה, ולשם כך פנו לקבלת אישור וחתימת המינהל, או אז העלה המינהל את הטענה כי יחידת המגורים שנבנתה בשנת 1982 נבנתה בשטח עודף של כ- 100 מ"ר, לפיכך היתנה את הסכמתו ואישורו לבנייה החדשה בתשלום דמי היתר בגין הבניה הראשונה בנחלה בסך של 207,468 ₪.

5.כאן המקום לציין כי התובעים הגישו בזמנו במסגרת תיק זה שתי בקשות לצו עשה זמני, להורות למינהל לחתום על הבקשה להיתר בנייה, ושתיהן נדחו.

6.התובעים טוענים, כי המינהל פעל שלא כדין בעת שסירב לאשר את הבקשה להיתר, והתנה את אישורו בתשלום דמי היתר. הם טוענים כי לא היה מקום להתנות את החתימה על הבקשה להיתר שהוגשה מטעם הבן הממשיך בקבלת דמי ההיתר בגין הבנייה הראשונה. כן טענו כי דרישתו של המינהל לקבלת דמי היתר בגין בניה משנת 1982 התיישנה ואינה ברת תביעה, ולכל הפחות דרישתו של המינהל לקבלת דמי היתר כאמור לוקה בשיהוי ניכר, לפיכך מושתק המינהל מלהעלותה.

7.התובעים טוענים עוד, כי החלטת המינהל שהייתה בתוקף נכון למועד ביצוע הבניה הראשונה היא החלטה מס' 234 שאינה מורה על תשלום כלשהו בגין בניה עודפת, אלא קובעת כי יש צורך בקבלת אישור לבנייה עודפת מעבר ל- 160 מ"ר.

8.המינהל טוען בכתב הגנתו, כי רק בעקבות פניית התובעים אליו בשנת 2011 לחתימה על הבקשה להיתר בנית בית נוסף בנחלה, גילה כי באותה נחלה הוקם בית מגורים בשנת 1982, אשר אינו חתום על-ידי המינהל, ובשטח החורג מ- 160 מ"ר, שהוא היקף הבניה המותרת בנחלה שפטור מתשלום דמי היתר.

9.המינהל מאשר, כי במועד הקמת יחידת המגורים הראשונה ע"י התובעים בשנת 1982, הוסדר עניין הבניה למגורים במושבים בהחלטה מס' 234 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 5.2.1980 (להלן: "החלטה 234"). על-פי אותה החלטה, לא יסכים המינהל להיתר בנית יחידות מגורים במושבים אלא בתנאים הנקובים בסעיפים 1 ו- 2 לאותה החלטה, שם דובר על שטח מקסימלי של 160 מ"ר ברוטו. עוד נקבע באותה החלטה כי רק במקרים חריגים ניתן היה לפנות לוועדת המגורים במושבים לאישור בניה בשטח העודף על השטח של 160 מ"ר, אך אין חולק כי התובעים לא פנו אליה.