ת"א 64001-06-15 טויטו נ' כהן

1.לפניי בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת "מעשה בית דין", על פי תקנה 101 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

לטענת הנתבע, הסכם פשרה שנכרת עם התובע במסגרת תא"ק 943-11-08 ושקיבל תוקף של פסק דין ביום 17.1.12 (להלן: "פסק הדין" או "התדיינות קודמת"),מהווה מעשה בית דין בגינו דין התביעה להידחות. הנתבע הפנה לפסק הדין על פיו נקבע כי הנתבע יוכל להמשיך ולהחזיק במבנה העץ שצמוד לבית הכנסת (גוש 13061 חלקה 91, חלקה 53 ח' בצפת). לפיכך נטען כי התובע מנוע מהגשת תובענה זו שעניינה הוא , בעיקרו, הריסה, פינוי וסילוק ידו של הנתבע ממבנה העץ.

2.התובע הודה כי מטרת התביעה היא פינוי המבנה שנבנה בצמוד לבית הכנסת. לטענת התובע, לנתבע ניתנה רשות שימוש בלבד ולא חזקה בשטח.כן הפנה התובע לכך שהמדובר במבנה ללא היתר בניגוד לחוקי התכנון והבנייה.

הכרעה:

3.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים,שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

הדוקטרינה של מעשה-בית-דין נועדה לייעל את הדיון המשפטי, למנוע הכרעות סותרות ואף למנוע הטרדת בעל דין בהתדיינויות חוזרות ונשנות:

"משנתן בית-משפט מוסמך פסק-דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק-הדין מחסום דיוני לפני בעלי-הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין. כל עוד לא בוטל פסק-הדין, בין על-ידי ערכאת ערעור ובין על-ידי בית-המשפט שנתנו, מחייב פסק-הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו" (נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, בעמ' 4-3).

יודגש שעל הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק-דין חלים הכללים החלים על פסקי דין וביניהם הכלל של מעשה בית דין. ראו בע"מ 2514/07 רמי (רחמים) הר-לב (בן-לולו) נ' חיים בן-לולו:

"כאשר פסק הדין נותן תוקף להסכם פשרה שהושג בין הצדדים, נבלעת עילת התביעה נשוא ההסכם בפסק הדין הנותן לו תוקף, ונחסמת בכך התדיינות מחודשת באותה עילה מכח פסק הדין שניתן (זלצמן, בעמ' 330). ההסכמה החוזית בבסיס הפשרה, המקבלת תוקף של פסק דין, הופכת לחלק מתוכנו של הפסק, ותוכן זה מהווה בסיס לחסימה הדיונית במסגרת מעשה בית דין (זלצמן, בעמ' 337)."

עיון בכתב התביעה ופסק הדין מושא ההתדיינות הקודמת והשוואתו לתובענה זו מגלה כי בהתאם לפסק הדין כבר הוכרעה תביעת התובע ביחס לפינוי, הריסה ומניעת שימוש במבנה העץ.

בהתאם לפסק הדין,נסתם הגולל על דרישת הפינוי , ההריסה או מניעת השימוש במבנה העץ. בעלי הדין הסכימו, והסכמתם זו קיבלת תוקף של פסק דין, כי הנתבע ימשיך ויחזיק במבנה העץ שצמוד אליו כפי שנקבע בסעיף 3 אשר בחלקו הרלוונטי קובע כך: "מוסכם כי מאחר והנתבע בנה בסמוך לבית הכנסת מבנה מעץ (להלן: "המבנה"), אשר הצדדים מסכימים כי הנתבע יוכל להמשיך לעשות בו שימוש, הרי שהצדדים יפעלו במשותף לבירור אפשרות ועלות הסדרת כניסה נפרדת למבנה" (שם, עמ' 19 שורות 18-16). כמו כן סוכם בסעיף 5 כי :"הצדדים מתחייבים להימנע הדדית מכל הפרעה לשימוש התובע בבית הכנסת והנתבע במבנה".