ת"א 63994-03-15 שליט נ' בן ארויה ואח'

1.לפניי בקשה לסלק את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות מקומית, ולחילופין, להורות על העברתה לבית משפט השלום בתל אביב.

2.התביעה העיקרית היא תביעה כספית על סך של 234,000 ש"ח. התביעה הוגשה נגד שלושה נתבעים. במרכזה עומד נתבע 1, שלפי הנטען בכתב התביעה, הונה את התובע וגזל את כספו באמצעות רכישת מכשירים סלולריים על שמו של התובע. כל זאת, לפי הטענה, תוך ניצול חולשתו הגופנית והשכלית של התובע. נתבעת 2 היא חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: חברת כ.א.ל). חברת כ.א.ל הנפיקה עבור התובע את כרטיסי האשראי באמצעותם נעשו העסקאות נושא ההליך הנוכחי. נתבע 3 הוא בנק איגוד לישראל בע"מ (להלן: בנק איגוד או הבנק). בבנק איגוד התנהל חשבון הבנק של התובע, ואשר בו חויב התובע בסכומי העסקאות לרכישת המכשירים הסלולריים. בכתב התביעה נטען כי חברת כ.א.ל ובנק איגוד אחראים לנזק הכספי שנגרם לתובע, וזאת הואיל ועסקאות הרכישה אושרו על ידן על אף שחרגו משמעותית ממסגרת האשראי שנקבעה לו. יוער כי בחלוף המועד להגשת כתב ההגנה, ניתן נגד נתבע 1 פסק דין בהיעדר הגנה.

3.עם הגשת כתב הגנה מטעם בנק איגוד הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל חוסר סמכות מקומית. לטענת בנק איגוד, במסמכי ההתקשרות בין התובע לבנק קבועה תניית שיפוטית ייחודית מכוחה על הצדדים להתדיין "בעיר הקרובה ביותר לסניף בו מתנהל החשבון" או בבית משפט בתל אביב. לטענת הבנק, סניף הבנק של התובע מתנהל בעיר בת ים, וכך גם מקום מגוריו של התובע ומקום יצירת העוולה הנטענת כנגד הבנק. לפיכך, נטען כי יש לכבד את תניית השיפוט ולהורות על העברת התביעה לבית משפט השלום בתל אביב. הבנק הוסיף וטען כי מסקנה דומה נלמדת גם מעיון בכללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), המצביעים על כך שמרבית החלופות תומכות בהעברת הדיון ובחוסר סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה.

4.התובע התבקש להשיב לבקשת בנק איגוד. לטענת התובע, הסמכות המקומית לדון בתביעה נגד חברת כ.א.ל ובנק איגוד נתונה לבית משפט השלום בירושלים, הואיל ולחברת כ.א.ל ולבנק איגוד יש סניפים באיזור השיפוט של בית המשפט. עוד נטען כי בית משפט זה קנה סמכות מקומית לדון בתביעה כנגד בנק איגוד מכוח העובדה שיתר הנתבעים לא כפרו בסמכות המקומית של בית המשפט, ולפיכך, מכוח תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, די בכך כדי להקנות סמכות מקומית נגד כלל הנתבעים. יוער כבר בשלב זה כי חברת כ.א.ל. הודיעה בתגובה מטעמה לבקשה לדחות את התביעה על הסף כי אין לה סניף בירושלים ואף לשיטתה, לא מתקיימת כל זיקה בין הסכסוך נושא ההליך הנוכחי לבין מחוז ירושלים. יחד עם זאת, הואיל והיא אינה נוהגת להעלות טענות של חוסר סמכות מקומית כשהיא נתבעת על ידי לקוחותיה, היא ביקשה להותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

5.טענה נוספת שהעלה התובע היא כי תניית השיפוט הקבועה במסמכי חשבון הבנק אינה ייחודית אלא, לכל היותר, תניה מקבילה. זאת, הואיל והתניה מנוסחת כך שקבועות בה שתי חלופות שיפוט: האחת באיזור השיפוט של סניף הבנק שבו מתנהל החשבון של התובע והשנייה בעיר תל אביב. לפיכך, נטען כי משלא נקבע מקום שיפוט יחיד ומסוים, אין לראות בתניה משום תניית שיפוט ייחודית. בנוסף טען התובע כי על בית המשפט לבטל את התניה בהיותה תנאי מקפח בחוזה אחיד, בהתאם לאמור בסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982. לבסוף נטען שתניה זו, ככל שייקבע כי היא עומדת בתוקפה, אינה גוברת על חלופת השיפוט שבסעיף 3(ב) לתקנות, אשר מקנה סמכות שיפוט לבית המשפט שבו ניתן להגיש תביעה נגד אחד הנתבעים.

6.בתשובה שהגיש בנק איגוד נטען כי תניית השיפוט הרלוונטית בעניין שלפניי דומה לתניה הכלולה במסמכי פתיחת החשבון של בנק לאומי, אשר עמדה לבחינה בע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.2.2010) (להלן: עניין בנק לאומי). שם, פסק בית המשפט כי תניית השיפוט אינה תניה מקפחת. עוד טען בנק איגוד כי עצם העובדה שנכללו בתניית השיפוט שתי חלופות אין משמעה כי התניה אינה ייחודית. לבסוף נטען, בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון ברע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון נ' חי, פ"ד מו(3) 777 (1992), כי בהתנגשות שבין תניית שיפוט ייחודית לבין חלופות השיפוט שנקבעו בתקנה 3 לתקנות, ידה על תניית השיפוט על העליונה.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל. עיון במסמכי ההתקשרות אשר צורפו לכתב ההגנה של בנק איגוד מעלה כי התובע חתם על שני הסכמים: בקשה לפתיחת חשבון ותנאי אשראי כלליים, וכתב קיזוז מיוחד. ההסכם הרלוונטי להליך הנוכחי הוא הסכם פתיחת החשבון. תניית השיפוט הכלולה בו קובעת כך:

"29. הבנק והלקוחות מסכימים בזה כי מקום השיפוט הייחודי לצורך תנאי כתב זה יהיה בית המשפט בעיר הקרובה ביותר לסניף בו מתנהל החשבון או בית המשפט בתל-אביב. מוסכם בזאת במפורש, כי רק לבית המשפט כאמור, סמכות שיפוט מקומית."