ת"א 63966-11-16

תביעה לפי חוק הפלת"ד, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים מיום 31.12.15.

לכתב התביעה צורפה בקשה למינוי מומחה בתחום האורתופדיה.

בתגובה למינוי מומחה רפואי טענה הנתבעת כי לתיעוד הרפואי שצורף כתמיכה לבקשה למינוי מומחה צורף מסמך מוזמן שנערך ע"י פרופ' מירובסקי, שהינו חוות דעת לכל דבר ועניין. כן נטען כי איש לא הפנה את התובע לפרופ' מירובסקי, לא צורפה הפנייה וגם המסמך עצמו נערך בסמוך להגשת התביעה ואינו מופנה לרופא המטפל. על כן, נתבקש בית המשפט להורות על הוצאת המסמך תוך חיוב התובע בהוצאות.

מנגד, טוען התובע כי המסמך שנערך ע"י פרופ' מירובסקי אינו מהווה חוות דעת, כי אם מסמך רפואי בדבר טיפול רפואי שניתן לתובע. לטענתו, התובע פנה מיוזמתו לפרופ' מירובסקי לצורך ייעוץ לאור מכאוביו תוצאת התאונה ולאור היכרותו עמו היות ושימש כמומחה מטעם בית המשפט בתיק קודם. על כן, לטענתו, אין כל פסול במסמך וניתן להגישו לתיק ולהמציאו למומחה הרפואי מטעם בית המשפט.

התובע אף צירף לתגובתו העתק חוות דעת המומחה, פרופ' מירובסקי, אשר שימש כמומחה מטעם בית המשפט בהליך קודם שניהל התובע.

המחלוקת העומדת בפניי הינה האם המסמך שניתן על ידי פרופ' מירובסקי הינו מסמך המותר להצגה למומחה שמטעם בית המשפט ככל וימונה או שמא הינו מסמך פסול להגשה ויש להורות על הוצאתו מהתיק.

לאחר שעיינתי במסמך ובטענות הצדדים, ובהתחשב בהלכות בית משפט העליון הנוגעות לסוגיה הנדונה, לא מצאתי כי יש מקום להורות על פסילת המסמך.

באשר לטענה הנוגעת להיותו של עורך המסמך כרופא "פרטי" אליו פנה התובע מיוזמתו, ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח ([פורסם בנבו], 30.5.2012) נקבע כי:

"העובדה שהמסמך הרפואי ניתן במסגרת טיפול "פרטי" אינה רלבנטית כלל, ולא נכון היה לציין עובדה זו כנימוק לדחיית הבקשה ולאפיינו כמסמך שאין להציגו למומחים. המבחן אינו אם המסמך ניתן במסגרת "פרטית" אם לאו. כל עוד אין המסמך נושא סממנים ברורים של חוות דעת, והוא ניתן במסגרת טיפול רפואי, הוא יכול לבסס בקשה למינוי מומחה וגם להיות מוצג למומחה שימונה. ...

...אלא שנוכח המגמה ליתן פרשנות מרחיבה למונח "טיפול רפואי", ניתן יהיה לקבוע כי מדובר במסמך שנערך כל-כולו לצורך ההליך המשפטי רק במקרים בהם הדבר הוא בגדר מסקנה מובהקת המבוססת על מכלול הנסיבות (כגון מועד מתן המסמך ביחס למועדי ההליך, היותו מסמך יחיד שאינו משתלב בהקשר של טיפול רפואי שקיומו מעוגן במסמכים נוספים, ועוד).

כאמור, במקרה של ספק בענין זה, הספק יפעל לטובת התובע ולא נגדו. כפי שנראה בהמשך, איני סבור שבמקרה דנן ניתן לקבוע לגבי מי מהמסמכים שהוצגו על-ידי המבקשת כי הוא נערך רק לצורך ההליך ולא במסגרת "טיפול רפואי", במשמעותו הרחבה של מונח זה, כפי שנקבעה בפסיקה."

ובהמשך:

"... אין כל משמעות לעובדה שהמסמכים שהוצגו על-ידי המבקשת בענין זה ניתנו לה במסגרת "פרטית". אין בכך כדי להצביע על כך שהמסמכים לא ניתנו במסגרת טיפול רפואי. זכותו של תובע לפנות לרופאים במסגרת פרטית ולקבל מהם טיפול, ובכלל זה (שהרי ראינו כי המונח "טיפול רפואי" פורש באופן רחב ביותר) גם דעה נוספת, הצעות לטיפולים או לבדיקות, התייעצות עם הרופאים האחרים המטפלים בתובע דרך קבע וכו'. כל אלה אין פירושם כי המסמכים המתלווים לסוגים אלה של הליך רפואי אינם יכולים לבסס בקשה למינוי מומחה או שהם, בהכרח, חוות דעת או מסמך "מוזמן"."

לאור האמור עולה כי אין פסול בהצגת מסמך רפואי שנערך ע"י רופא פרטי אליו פנה התובע מיוזמתו אך בשל העובדה שנערך עבורו ע"י רופא פרטי מטעמו. עם זאת, יש למקום לבחון את ההקשר אשר בו ניתן המסמך והאם עולה בקנה אחד עם רצף הבדיקות הרפואיות ההולמות את קבלת הטיפול הרפואי לו נזקק התובע.

עיון במסמך מעלה, כי המסמך כולל ממצאי בדיקה והמלצות לטיפול.