ת"א 6396-05-12

התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע, והנתבע הגיש בקשה למתן הרשות להגן כנגד התביעה.

הנתבע טען כי החוב נשוא התביעה התיישן, והתובעת רשאית לתבוע בגין 7 שנים אחרונות בלבד, כאשר החוב נשוא התביעה הינו משנים קודמות שלמעלה מ – 7 שנים.

עוד טען הנתבע כי שולם סכום של 218,000 ₪ במסגרת עיקולים שיש להפחיתו מסכום התביעה, וכן טען כי לאור העובדה שהעירייה לא פעלה לגביית החוב, יש לבטל חיובי ריבית והצמדה ולהפחיתם מסכום החוב.

התובעת טענה כי יש לדחות את טענת ההתיישנות לגבי התקופה שתחילתה ביום 01/05/05 ועד יום 01/05/12, הוא מועד הגשת התביעה, שכן מדובר ב – 7 שנים שקדמו למועד הגשת התביעה, ולא יכולה לקום טענת התיישנות בגין פרק זמן זה.

עוד טענה התובעת כי הסדרי החוב שביצע הנתבע מלמדים על הודאה של בעל דין בחוב, ועל כן מרוץ ההתיישנות צריך לחול מהיום בו חתם הנתבע על ההסדר.

כמו כן, טענה הנתבעת כי גבתה תשלומים על חשבון החוב בסך 271,054 ₪, ואלה תשלומים אשר הופחתו מהחוב שבתביעה, ולעניין ביטול מרכיבי ריבית והפרשי הצמדה, טענה כי מדובר בחוב חלוט וסופי, כאשר בית המשפט אינו מוסמך לפרוט את רכיבי החוב או לפתוח שומות מס ארנונה סופיות.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כי יש מקום למתן הרשות להגן, בטענה היחידה של התיישנות, וזאת תוך חיוב הנתבע בהפקדה.

מסיכומי התובעת עולה כי על פי תדפיס חוב שהגישה התובעת לתיק בית המשפט, החוב שנוצר בגין התקופה שמעבר ל – 7 שנים שקדמו למועד הגשת התביעה, עומד על סך 109,725 ₪, ועל כן לגבי יתרת החוב מושתק ומנוע הנתבע מלהעלות טענת התיישנות.

על פי סעיף 5 לסיכומי הנתבע, יתרת החוב איננו עולה על 62,000 ₪, ומכאן עולה כי הצדדים חלוקים לגבי סכומי החוב שזכאית התובעת לתבוע בגין 7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה, דהיינו, מיום 01/05/05 ואילך, וטענה זו יש לברר בפני בית המשפט, ועל כן יש מקום ליתן רשות להגן בטענת ההתיישנות בלבד.