ת"א 6377-06-1112 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד 1976, נפגע בתאונת דרכים ביום 17.11.10. אין מחלוקת בשאלת חבותה של הנתבעת, מבטחת הרכב, לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע עקב פגיעתו בתאונה.

הנכות הרפואית

פרופ' רמי מושיוב מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, לבחינת מצבו של התובע ונכותו עקב התאונה. בחוות הדעת צויין כי התובע נפגע בתאונת דרכים כנהג, כאשר רכבו נפגע מימין על ידי רכב נוסע אחר. החבלה התרכזה בעיקר בכתף שמאל. בבית החולים אובחן שבר של עצם הבריח והטיפול כלל מתלה ומנוחה וכן הומלץ להתחיל בפיזיותרפיה הדרגתית. התובע התלונן בפני המומחה על כאבים בחגורת כתף שמאל המלווים ברגישות ממוקמת ובהגבלת תנועות. המומחה בדק את התובע ובחן את החומר הרפואי וכך רשם בפרק הדיון והמסקנות:

"התובע ממשיך להתלונן על כאבים בחגורת כתף שמאל בעקבות התאונה הנידונה מיום 17.11.10. בצילומים שבר של הקלוויקולה אשר התחבר תוך כדי קיצור ויצירת קלוס נרחב. בבדיקתו דלדול שרירים, קיצור הקלוויקולה, בליטת עצם ורגישות ממוקמת.

נכותו של התובע לצמיתות הינה בגובה 10%, בשל מכלול הממצאים הקליניים והרנטגניים, לפי סעיף 35(1)ב'. הנכות נובעת במלואה מהתאונה הנידונה.

התובע שהה בחופשת מחלה מיום התאונה הנידונה ועד יום 31.12.10. סביר לקבוע שבמהלך תקופה זו היתה נכותו התפקודית הזמנית בגובה 100%". 

המומחה פרופ' מושיוב קבע, אם כן, כי נכותו הצמיתה של התובע עקב התאונה היא בשיעור 10%, בגין מכלול הממצאים שנמצאו לאחר השבר שנגרם בעצם הבריח.

לבקשת הנתבעת זומן המומחה לחקירה על חוות דעתו. בתשובה לשאלות שנשאל בחקירתו, אישר המומחה כי בבדיקת התובע נמצאו טווחים מלאים בתנועת הכתף ולפיכך לא קבע נכות לפי סעיף 41(4) לתקנות המל"ל, המתייחס להגבלת התנועות בפרק הכתף. כן התייחס המומחה לסעיף 39 לתקנות המל"ל, אליו הופנה במהלך חקירתו על ידי ב"כ הנתבעת, סעיף הדן באופן ספציפי בעצם הבריח ובעצם השכם, והסביר כי סעיף 39 מתייחס למצבים מסויימים שאינם מתאימים למצבו של התובע במקרה דנן. כך, הסעיף מתייחס לשבר של הקלוויקולה שהתחבר ללא שום עיוות, שאינו מקנה נכות, ולשבר של הקלוויקולה שלא התאחה, המקנה נכות, אך אין בו התייחסות למצב בו קיים עיוות משמעותי של הקלוויקולה. בשל כך מצא המומחה לנכון לקבוע את נכותו של התובע על פי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל, שהוא למעשה מעין "סעיף סל" המדבר על "השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". המומחה הסביר בהרחבה מדוע בחר לקבוע את הנכות על פי סעיף זה ומהם השיקולים שהנחו אותו בעת קביעת הנכות. המומחה פרט כיצד בעבר היה נהוג לטפל בשברי עצם הבריח בטיפול שמרני בלבד, בעוד שכיום מקובל לטפל ניתוחית בשברים מסוג זה, והסביר כי שבר כגון זה שנגרם לתובע משפיע "על מנח הכתף, כולל העמדה של עצם השכמה, הסקפולה, על עצם החזה והתנועה של הסקפולה על עצם החזה. העיוות הזה משפיע על המפרק האקרומיו-קלוויקולרי ועל המפרק הסטרנו-קליווקולרי... הדבר הזה משפיע על הכוח של כל קבוצות השרירים החשובות סביב הכתף [...] שלא לדבר על שרירי השרוול המסובב. [...] הנתונים הללו משפיעים על התפקוד היום-יומי של הפצוע או במקרה זה של התובע כך שבכל הבדיקות הפיזיקליות המדויקות ובבדיקות התפקוד (מבחנים ספציפיים לתפקוד הכתף) בכל הדברים האלה לא רק שהראו שיש ירידה משמעותית אלא שהיא הולכת וגדלה עם השנים" (עמ' 2, שו' 25 ואילך). המומחה שב והסביר כי תקנות המל"ל הספציפיות כלל אינן נותנות מענה למצבו של התובע, ולפיכך נעשה שימוש בסעיף 35 לתקנות. המומחה הוסיף והשווה את מצבו של התובע למצב בו נגרם רק קרע קטן בשרוול המסובב, שאז, לדבריו, היתה נקבעת נכות בשיעור 10% לפחות אף אם לא היו מוצאים הגבלת תנועה ונפח השרירים היה תקין, בשל הבנת ההשלכות על התפקוד שיש לפגיעה כזאת, וסבר שנכותו של התובע אינה פחותה מכך (עמ' 3, שו' 26-22; עמ' 4, 17-15). המומחה הביע דעתו שקיצור הקלוויקולה, כפי שנגרם לתובע, הוא "קריטי לתפקוד הכתף" (עמ' 5, שו' 3) ולא מצא לנכון לשנות מקביעתו לעניין שיעור הנכות ואף ראה בה קביעה "סולידית" בנסיבות העניין (עמ' 6, שו' 7-1).