ת"א 63733-01-14

לפניי בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום הפסיכיאטריה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

לטענת התובעת, מתקיימים בעניינה ראשית הראיה והקשר הסיבתי הנדרשים לצורך מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. הנתבעת מפנה להיעדר הרצף הטיפולי העולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה למינוי מומחים. לחלופין, מוסיפה הנתבעת כי במידה ויוחלט בניגוד לעמדתה, להורות על מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, יש להשית את שכר טרחתו על התובעת, בין היתר משום שמדובר בתאונת עבודה.

בבקשות מסוג זה נוקט ביהמ"ש בגישה ליברלית ונוהג להסתפק בראשית ראיה לעניין קיום נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. זאת, בשים לב לכך שמינוי מומחה רפואי הינו הדרך היחידה העומדת לתובע להוכחת טענותיו שברפואה, שכן מנוע הוא מלהציג לביהמ"ש חוו"ד של המומחים הרפואיים מטעמו.

לעניין זה ראו, בין היתר, בע"א 1338/90 שיק נ' מטלון (פורסם במאגרים) :

"...על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחיית בקשתו למינוי כזה יש בה, על כן, כדי לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל עניין אחר רפואי. בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב תאונה".

באשר לטענת הנתבעת לפיה המדובר בתאונות עבודה ולפיכך פתוחה לפני התובע דרך נוספת לקביעת שיעור נכותו, הרי שדינה להידחות. אין בקיום המסלול החלופי לקביעת שיעור נכותו של התובע כדי לשלול ממנו את זכותו לבחור במסלול של ההתדיינות המשפטית לפי חוק הפלת"ד ולעתור למינוי מומחה לצורך הוכחות טענותיו שברפואה.