ת"א 63721-01-15 אלפסי נ' שלייפר

לפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. המדובר בתביעה לתשלום פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – 'החוק'), במסגרתה נתבעת המבקשת לשלם למשיבה סך של 100,000 ₪ כפיצוי "ללא הוכחת נזק" לפי סעיף 7א. כן מתבקש בית המשפט במסגרת התובענה להורות למבקשת להתנצל בפני המשיבה באמצעות מכתב התנצלות פומבי.

לטענת המבקשת, לבית הדין האזורי לעבודה נתונה סמכות עניינית ייחודית לדון בתובענה זו ולפיכך יש לסלקה על הסף.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה. לפיכך, ובהתאם לסמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), אני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע.

להלן הנימוקים להחלטתי זו.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"), תוחם את גדר סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה.

לענייננו, קובע סעיף 24(1ד) לחוק בית הדין לעבודה כי לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון -

"בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;"

[ההדגשות אינן במקור, א' ס' א']

עלינו לבחון אפוא, האם בתובענה דנן מתקיימים תנאיו של הסעיף האמור.