ת"א 63716-05-16

מבוא

בפניי בקשת התובעים 1 ו – 2 (כפי שהוגדרו  בכתב התביעה המתוקן) למינוי מומחים רפואיים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן - חוק הפלת"ד) והתקנות שהוצאו מכוחו.

התובעת 1, ילידת 1964, והתובע 2 , יליד 1994, נפצעו לטענתם ביום 24.9.15 בתאונת דרכים.

התובעת 1 עתרה למינוי מומחים בתחומים: האורתופדי, הנוירולוגי, הכירורגי והפלסטי.

התובע 2 עתר למינוי מומחים בתחומים: האורתופדי והנוירולוגי.

התובעים טוענים כי פגימותיהם המתוארות בכתב התביעה ובבקשה למינוי מומחה רפואי שהוגשה בעניינו של כל אחד מהם קשורות סיבתית לתאונה וכי יש במסמכים הרפואיים שהוצגו על ידם כדי לבסס ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום הרפואי המבוקש.

המשיבה, בתגובתה לבקשה ובטיעון המשלים, התנגדה למינוי המומחים שהתבקשו אם בשל היעדרה של ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות ורצף טיפולי בתחומים אלה במסמכים הרפואיים שצורפו ואם בשל היעדר קשר סיבתי בין התאונה ובין הנכות הנטענת. עוד נטען כי התלונות המשויכות לתאונה מקורן במצבם הבריאותי של התובעים הנ"ל עובר לתאונה ובמיוחד ביחס לתובעת 1 וזאת על פי מסמכים רפואיים שהוגשו על ידה.

עוד נטען כי בשים לב לקושי בסוגיית החבות המוטל לפתחו של התובע 2 הרי שגם אם יקבע כי יש מקום למינוי מומחה הרי שיש להטיל שכר טרחתו על התובע 2.

מינוי מומחים רפואיים בתביעות על פי חוק הפלת"ד - כללי

בתביעות המתבררות על פי חוק הפלת"ד הדרך היחידה העומדת בפני התובע להוכיח קיומה של נכות עקב תאונת הדרכים או כל צורך רפואי ושיקומי אחר הינה באמצעות חוות דעת של מומחה/ים רפואיים המתמנים על ידי בית המשפט.

ההסדר החקיקתי הקיים בתחום זה מחייב את בית המשפט לנקוט באמת מידה מקלה ומרחיבה בבואו לדון בבקשה למינוי מומחים רפואיים מאחר ודחיית בקשה למינוי מומחה בתחום מסוים כמוה כדחיית התביעה או חלקה ביחס לנכות הנטענת בתחום זה. עוד נקבע כי יש לנקוט משנה זהירות ובמקרים בהם מתעורר ספק מוטב למנות מומחה רפואי, וככל שיסתבר כי המינוי אכן היה מיותר אזי ניתן יהיה לחייב את התובע לשאת בעלות שכר טרחתו.

(ר' לעניין זה רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב (5) 136 (1998); רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216; רע"א 3007/12 פלונית ב' הראל חברה לביטוח (פורסם בנבו, פסק דין מיום 30.5.12).