ת"א 6358-11-13 נ' נ' בן דוד ואח'

1. בפני בקשה למינוי מומחה בתחום כלי הדם.

רקע

2. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975. לפי האמור בכתב התביעה, התובע הועבר ממקום התאונה לבית חולים מאיר בכפר סבא עם שברים בצלעות, פגיעה בברך ימין, בירכיים, בראש, בגב תחתון, ברגליים ובוורידים ברגליו. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. אך, המל"ל קבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה. התובע טוען כי הועדה הרפואית של המל"ל לא התייחסה למצבו הגופני בנושא כלי הדם, לרבות אי ספיקה בוורידי הרגליים. לפיכך, הגיש בקשה זו.

טענות הצדדים

3. לטענת התובע, לאחר התאונה התלונן על נפיחות ברגליים ובבדיקה נמצאו דליות. התובע ביצע בדיקת אולטרסאונד של כלי הדם ברגליים. לטענתו, ממצאי הבדיקה הדגימו אי ספיקה של מערכת הוורידים השטחיים בשתי הרגליים. לטענתו של התובע, הועדה הרפואית שליד המל"ל לא דנה כלל בעניין זה. המומחה הרפואי שבדק את התובע הינו כירורג. אך, לא מדובר בכירורג כלי דם. לפיכך, יש למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום כלי הדם.

4. לטענת הנתבעת, יש קביעה מחייבת של ועדה רפואית לעררים, לפיה לא נותרה לתובע כל נכות רפואית, לרבות בתחום המבוקש. לפיכך, על התובע להגיש ערר לבית הדין האזורי לעבודה או בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לטענת הנתבעת, בפני הועדה הרפואית עמדו תוצאות בדיקת האולטרסאונד - ורידי הרגליים של התובע וחוות דעתו של כירורג, שמונה על ידי הועדה הרפואית. בחוות דעתו מיום 19.7.12, התייחס הכירורג, ד"ר צור, גם לתלונות התובע על כאבים ברגליים. כך, למשל ציין המומחה בחוות דעתו: "שינויים ____ (המילה אינה ברורה) על רקע של דליות. לציין שבבדיקת דופלר מ-5.2.12, לא הודגמו עדויות ל-DVT." בסופו של דבר, לאחר בדיקת התובע, קבע המומחה בתחום הכירורגי כי לתובע לא נותרה נכות בתחום זה. רופאי הועדה הרפואית לעררים קבעו כי הם מקבלים את חוות דעתו של המומחה, ד"ר צור, שלא נותרה לתובע נכות כירורגית.

5. התובע לא הסכים להצעת בית המשפט, שניתנה לאחר שעיין בטענות הצדדים ועל מנת לחסוך בהליכים מיותרים ובהוצאות מרובות, לפיה יגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

דיון והכרעה

6. סעיף 6 ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, קובע:-

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו."

7. מטרתו של סעיף 6ב, אשר הינו חריג לדרך של קביעת דרגת נכות לפי סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, היא, בעיקרה, ליעל את הדיון כך שיחסך הצורך במינוי מומחים רפואיים לצורך קביעת דרגת הנכות של התובע. לפיכך, כשקיימת קביעת דרגת נכות אשר הרישא לסעיף 6ב חלה עליה, אין להיעתר לבקשה למינוי מומחים. ברוח זו קובעת תקנה 2(א) לתקנות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, שניתן להגיש בקשה למינוי מומחים רפואיים לצורך קביעת דרגת נכות רק אם לא חל לגבי הנכות הרפואית סעיף 6ב לחוק (רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז (4) 815 (1993)). לעניין זה, הכרעה כי לתובע לא נגרמה כל נכות. אף היא בגדר קביעת "דרגת נכות" (של אפס אחוזים).(ע"א 268/86 כהן נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מג(1) 391, 395(1989)).

8. יש להבחין בין סתירת הקביעה שעל פי דין לבין מינוי מומחה שבא להוסיף על הקביעה האמורה. בעניין זה, נאמר בספרו של א.ריבלין, תאונת דרכים- תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2011) 783 :-