ת"א 6355-05-12 אדרי נ' מדינת ישראל

נתוני רקע

1.עובר לתאריך 31.8.03 היה התובע קבלן עצמאי בתחום המסגרות והאינסטלציה אשר נשכר לבצע עבודות בבסיס חיל האוויר ברמת דוד של הנתבעת. לטענתו, כעולה מכתב תביעתו, במסגרת עבודתו באותו יום הוא התבקש להחליף צינורות המוליכים דלקים במבני הבסיס. במהלך עבודתו, כנטען, עקב חוסר ניקוז מוקדם מצד עובדי הנתבעת, החל לנזול ולהישפך דלק באחד מחדרי הבסיס עם תחילת עבודתו. בנוסף לכך נקודת הניקוז בחדר לא עבדה באופן שאדי דלק מילאו את החדר והתובע החליט לצאת ממנו. תוך כדי ניסיון יציאתו הוא החליק על שלולית דלק ונחבל בכל חלקי גופו. לנוכח רשלנותה הנטענת של הנתבעת הונחה תובענת הנזיקין שבפניי.

2.הנתבעת עתרה לדחיית התביעה על הסף. הארכתי את המועד להגשת כתב הגנה עד להכרעת הבקשה האמורה. כאמור התאונה ארעה ביום 31.8.03, ולשיטת הנתבעת עילת התביעה של התובע נולדה אז. משעה שהתביעה הוגשה בחלוף 9 שנים, דהיינו לאחר חלוף תקופת ההתיישנות בת 7 שנים, דינה להידחות על הסף. ועוד טענה הנתבעת כי הגשת התביעה נגועה בשיהוי חמור. משעה שמוגשת התביעה בחלוף שנים כה רבות, וללא כל הצדקה, נגרם לה נזק ראייתי כבד.

3.לאחר שהונחו בפניי מכלול כתבי בי-דין לעניינה של בקשה זו הסכימו ב"כ הצדדים, מכל מקום, כי סוגיית ההתיישנות מצריכה בחינה עובדתית. לפיכך הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו-שלו, על מכלול נספחיו. מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים רפואיים שונים, לרבות מסמכי המוסד לביטוח לאומי (להלן – "המל"ל"). כך, משום שהתאונה האמורה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל וננקטו שורה של הליכים נגד המל"ל על ידי התובע בעקבות תאונה זו. הנתבעת הודיעה כי אין היא מתכוונת להגיש תצהיר מטעמה.

4.בהמשך הדרך, וחרף העובדה שמלכתחילה עתרה הנתבעת לשמיעת חקירת התובע על תצהירו, הסכימו ב"כ הצדדים כי תינתן הכרעת בית המשפט לעניין ההתיישנות על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, אשר הונחו בפניי.

5.ראוי לסלק מן הדרך את טענת הנתבעת לעניין השיהוי. כך, משום שדיונית הוסכם כי רק שאלת ההתיישנות צריכה לפנים, הן בגדר חומר הראיות והן בגדר סיכום הטענות. וכך, מעבר לכך, משום שראייתית חדלה הנתבעת, מכל מקום, ולא הגישה כל תצהירי עדויות. סוגיית השיהוי, ובעיקר הטענה אודות נזק ראייתי שנגרם לנתבעת, היא סוגיה עובדתית מובהקת. משעה שהנתבעת אינה טורחת לעגן עובדתית את הטענה אודות נזק ראייתי שנגרם לה, אין בדעתי להידרש לטענה זו כל עיקר. משום כך אדרש לסוגיית ההתיישנות, העומדת לפתחי.

טענות התובע

6.בתאונה הנדונה נפגע התובע בברך ימין ובכתף שמאל. טענותיו נטענות, במובחן, לעניין שני איברים אלו.

7.ככל שעסקינן בברך ימין נטען על ידי התובע כי ב- 8.9.03 הוא נבדק בקופת חולים וצילומים שבוצעו בברכו נמצאו תקינים. כך, אף בהמשך הדרך כאשר המשיך התובע בטיפוליו בשנת 05'. לנוכח העובדה שכאבי התובע תכפו בוצע צילום רנטגן ביום 21.3.07 והוא העלה שלתובע "שינויים אריטרטיים מדילאיים בעיקר". ביום 17.10.07 קבע פרופ' רייס, מטעמו של התובע, כי לאור הבדיקה הקלינית קיים קרע במיניסקוס בברך ימין. מכל מקום, לראשונה, בצילום MRI שביצע התובע ביום 29.2.08 אכן נמצא אצל התובע קרע ורטיקאלי של המיניסקוס בברך ימין.

8.ככל שעסקינן בכתף שמאל הרי בבדיקה ראשונה הופנה התובע למעקב אורטופדי. משכאביו לא פסקו נעשה בירור נוסף ביום 8.8.05. נקבע אז כי לאור כאבים בצוואר קיימת "הקרנה לכתף השמאלית". משמע, הכאב בכתף שמאל יוחס לבעיה רפואית בעמוד השדרה הצווארי. ביום 24.12.08, לאחר בירור נוסף, האבחנה הרפואית חזרה ואישרה כי הכאבים של התובע הם "זרמים... ממקור צווארי ככל הנראה ולא הכתף". רק בצילום נוסף שבוצע לתובע ישירות לכתפו השמאלית ביום 26.9.11 אובחן, לראשונה, קרע באחד מגידי הכתף.