ת"א 63529-11-14

ב"כ הקיבוץ הסבו את תשומת לבי כי מהחלטתי מיום 29.10.2015 נשמטו בטעות שמותיהם של ב"כ הצדדים. איתם הסליחה. אני מזדרז לתקן זאת. אין שינוי, כמובן, בנוסח ההחלטה; מלבד אזכור שמות ב"כ הצדדים והוספתה של פסקת ביאור זו.

1. לפניי בקשת המבקש-התובע (להלן: "התובע") למתן צו מניעה זמני נגד כינוס אספות של המשיב-הנתבע (להלן: "הקיבוץ") לצורך דיון בתיקון תקנונו. הוגשו תשובה ותגובה-לתשובה. בהמשך ובהתאם להחלטתי מאמש בדבר דחיית הבקשה על הסף ולגופה, וביטול הדיון בבקשה שהתייתר, מטעמי הקיבוץ ועוד – להלן ההחלטה המשלימה.

2. זוהי בקשה קנטרנית וטורדנית. בניגוד להחלטה המוסכמת על מחיקת בקשה קודמת – התובע שב ומבקש לעצור, באמצעות בית-המשפט, תהליך דמוקרטי שבמסגרתו הקהילה הקיבוצית מבקשת לדון ולברר לעצמה את דרכה נוכח שינויים מוצעים באופיו של הקיבוץ.

3. התובע אינו מצביע על ליקוי דיוני, כגון זימון לאסיפה שלא פורסם כיאות.

4. התובע אינן מצביע על ליקוי תוכני, כגון הצעת החלטה בלתי חוקתית בעליל (כגון שלילת זכויות הצבעה מחמת מגדר, מוצא וכדומה).

5. בבקשה לסעד זמני, התובע אינו רשאי להסתמך על טענות למכביר שפרש בתביעתו העיקרית; שהרי טענות אלה טעונות בירור בהליך העיקרי (בכפוף לטענות-סף). לא ניתן "לרתום את העגלה לפני הסוסים", וליתן לתובע את הסעד המבוקש, על יסוד טענות ל"שינוי כפוי, תוך הטלת פחד, מצגי שווא, הטעיות ויצירת עובדות בשטח, כפי שפורט על ידי המבקש בכתב התביעה..." [סעיף 6.2 בבקשה]; בטרם לובנו טענות אלה ונקבעו בהן ממצאים לטובתו. האמור בהחלטה זו מתייחס, אפוא, לגדריה של הבקשה הנוכחית לסעדים זמניים.

6. טענות התובע סותרות זו את זו: הוא מלין על הצפה במידע [סעיף 3.9 בבקשה] ועל הסתרת מידע [שם, סעיף 7.3.3]; הוא מלין על נקיטת פעולות במגמה של שינוי האופי של הקיבוץ בטרם קבלת החלטות חוקתיות מתאימות, וגם על כינוס דיון בקבלת החלטות חוקתיות כדי שלפיהן, אם יתקבלו, יוכל הקיבוץ להשתנות; הוא מלין על מערכה לשכנוע החברים בזכות השינויים וגם על עריכת שינויים בטרם יידונו וילובנו על ידי החברים; הוא מלין על שינויים מעשיים באורח החיים (כגון ביטול תורנויות וארוחות הבוקר בחדר האוכל), שמטרתם להתנסות במשמעותם של השינויים החוקתיים הנשקלים, בטרם אומצו השינויים התקנוניים כדין – וגם על קידום שינויים תקנוניים כאלה בלי תקופה של התנסות שתאפשר לבחנם; הוא מלין על התנסות בדרך החדשה המוצעת על ידי הנהלת הקיבוץ – אך מבקש להתנסות בדרך הישנה המוצעת על ידיו [סעיף 8.1.6 בבקשה]; הוא מלין על פעולת הקיבוץ בניגוד לתכליתו כפי שהותוותה בשנות ה-50 של המאה ה-20 אך מתעלם מכך ששינוי תכלית זו הוא בדיוק הדבר שהקיבוץ מבקש לבחון. המסקנה המתבקשת היא שלתובע אין טענות ממשיות הגוררות את מסקנתו, אלא מסקנה ("אידאה-פיקס") הגוררת טענות-סרק.

7. עדיין, כשנה לאחר הבקשה הקודמת והדיונים הארוכים שהתקיימו, לרבות הערות בית-המשפט במהלכם – התובע מופיע בבקשה זו כ"פרש בודד". איני רואה מאחוריו או לצדו חברים נוספים השותפים להשגותיו. בזמן שחלף, היה לתובע זמן די והותר כדי "לעשות נפשות" לגישתו. הוא יכול היה להתריע נגד המדרון התלול שבו מדרדרת ההנהלה את הקיבוץ, כטענתו, ולשכנע חברים אחרים להתנגד למהלכים שההנהלה מנסה לקדם, להשמיע את קולם באספות וכמובן להצביע נגד השינויים המוצעים. הוא היה יכול גם לכפות דיון כזה על ההנהלה, בתמיכת עוד כ-17 חברים בלבד [פרוטוקול, עמ' 12]. היעדרם של שותפים לדעה ולמאבק של התובע אינו מחזק, כמובן, את תוקפן של טענותיו; אינו מטה את "מאזן-הנוחות" לטובתו, ומזמין את ההתרשמות כי התובע אינו בא להציל את הדמוקרטיה בקיבוץ אלא דווקא לתקוע מקל בגלגליה.

8. כל מה שהתובע יודע אודות התנהלות ההנהלה הוא יכול לגלות לחברים האחרים. ממה-נפשך: אם התובע ישכנע – השינוי לא יעבור. אם לא ישכנע, השינוי צריך לעבור; ובית-המשפט לא צריך לחסום אותו.