ת"א 63502-12-13 תנובות טנא בע"מ נ' אשרא החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ

(בבקשה מס' 19)

במסגרת תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בשל התרחשותו (הנטענת) של מקרה ביטוח (אובדן השקעה במיזם), נצטוו הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. המשיבה (להלן: "התובעת") הגישה את תצהירי ה"ה אשכנזי ומרציפרו מטעמה. המבקשת (להלן: "הנתבעת") עותרת למחיקת סעיפים מתצהירי העדות הראשית של עדים אלה. עילות המחיקה הן, בעיקרן, שתיים: האחת – האיסור לפרוש לפני בית המשפט תוכנו של משא ומתן אשר לא הבשיל לכדי חוזה; השנייה – בשל הכלל האוסר עדות מפי השמועה.

אדון בטענות על פי הופעתן בכתבי הטענות שהוגשו בקשר עם הבקשה.

סעיפים המתארים תוכן מו"מ לפשרה

בסעיפים 24 לתצהיר מר אשכנזי וסעיף 51 לתצהיר מר מרציפרו, נטען כי ביום 2.10.13 נערכה פגישה בין מר אשכנזי מטעם התובעת לבין מר חלמיש מטעם הנתבעת ובמסגרתה הוסכם על פשרה שלפיה תשלם הנתבעת לתובעת סכום של 6 מיליון ₪ כפיצוי על אובדן השקעת התובעת במיזם נושא התביעה. הן מר אשכנזי והן מר חלמיש ציינו האחד באזני רעהו, כי על כל אחד מהם לקבל אישור הגורמים המוסמכים. והנה, בעוד שגורמי התובעת אישרו את הפשרה, גורמי הנתבעת לא מסרו תשובה (האמור לעיל אינו ציטוט מילולי של סעיפי התצהיר אלא תיאור כללי של הבנתי את תוכנם).

הנתבעת טוענת כי דין הוא שתוכנם של משאים ומתנים אשר לא צלחו, אינו קביל לראייה בבית המשפט. זאת, להבדיל ממשאים ומתנים שהניבו חוזה. הנתבעת מסתמכת בעניין זה על ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז (1) 311, 333 – 334 (1993) (להלן: "פרשת סלע נ' סולל בונה"). לחלופין, טוענת הנתבעת כי ככל שסעיפים אלה מבקשים לבסס עילת תביעה חדשה – עניין לנו בהרחבת חזית פסולה.

לעומתה, התובעת סבורה כי אין כל טעם לפגם בסעיפים הללו, משני טעמים עיקריים. הראשון – דיני הראיות מצויים ב"מטמורפוזה", קרי: מעבר ממבחן קבילותן של ראיות למבחן המעניק את הבכורה למשקלן של הראיות. יש אפוא לבחון בבוא העת את משקל העדות בסוגייה הנדונה ולא את קבילותה. השני – לאורך כתבי הטענות שהוגשו, על נספחיהם, נזכרו טענות על אודות קיומו של מו"מ (ראו למשל סעיף 33 לכתב התביעה וכן נספח ח3) ועובדה זו זכתה להודייה מפי הנתבעת בכתב הגנתה (ראו סעיף 45 לכתב ההגנה).

אני סבור כי הדין עם הנתבעת. סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, מורה כי: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". התכלית הסובייקטיבית של החוזה (קרי: הכוונה המשותפת של הצדדים) נלמדת אפוא הן מתוך החוזה ("פרשנות פנימית") ומן הנסיבות ("פרשנות חיצונית") ראו א' ברק פרשנות במשפט – כרך רביעי פרשנות החוזה (2001) 442. במסגרת זו, אחד מן הכלים העומדים לרשות הפרשן, הנדרש אל הנסיבות החיצוניות, הוא ההיסטוריה החוזית. על כך שנינו מפי ברק כהאי לישנא: "אכן, ה'נסיבות' כוללות, בין השאר, את כל 'ההיסטוריה החוזית' שקדמה לכריתת החוזה. היסטוריה זו כוללת, בין השאר, את התנהגות הצדדים והנסיבות האופפות אותה עובר לחתימה על ההסכם, וכן התנהגות הצדדים בזמנים קדומים יותר. כן כוללת ההיסטוריה החוזית את 'כל מסכת המסמכים' שבין הצדדים שהובילה לכריתת החוזה מושא הפרשנות" (שם, בעמ' 465. ראו גם ע"א 616/04 עמותת מורים בונים בלוד – עמב"ל עמותה רשומה נ' דו בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ, ניתן ביום 13.12.06, פורסם במאגר נבו; ע"א 10112/03 פת נ' קטלן-אסן, ניתן ביום 4.10.09, פורסם במאגר נבו). מכאן, שדברים ומסמכים שהוחלפו בין הצדדים לחוזה במהלך המשא ומתן לקראת כריתתו, מהווים נתון שבית המשפט רשאי להתחשב בו, במידת הצורך, בבואו להתחקות אחר כוונת הצדדים לחוזה.

שונה הוא הדין שעה שהמשא ומתן נכשל ולא הניב התקשרות חוזית. הכלל בהקשר זה הוא איסור חשיפת תוכן המו"מ (להבדיל מעובדת קיום המו"מ, ככל שהיא רלוונטית לעילת התביעה), כגון על ידי הגשת מסמכים שהוכנו על ידי בעל דין לצורך ניהולו או על ידי הגשת מסמכים שהוחלפו בין הצדדים במהלך המו"מ. דין זה חל לא רק על מסמכים כי אם אף על דברים שהוחלפו בין הנושאים והנתונים בניסיונותיהם להביא מו"מ לכדי חוזה מחייב. לשון אחר: תוכן משא ומתן לכריתת חוזה, שנכשל, אינו קביל לראייה בבית המשפט (ראו למשל רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי, פ"ד סא (2) 634 (2006); פרשת סלע נ' סולל בונה). סייג אחד (שאינו רלוונטי לענייננו) לכלל זה חל שעה שעילת התביעה מיוסדת על סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, קרי: תובענה לחיוב בפיצויים בגין הפרת החובה לנהוג בתום לב במהלך המו"מ, שאז לא רק עובדת קיומו של מו"מ אמורה להיות נדונה אלא אף תוכנו של המו"מ ודרך התנהלותו. בחינתו של מכלול זה תלמד אם הופרה החובה לנהוג בתום לב, אם לאו. אלא שכאמור, לא זה המצב בענייננו. המו"מ לא הבשיל לכדי חוזה, מחד גיסא, ועילת התביעה אינה לפיצויים בשל הפרת החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן, כי אם לתשלום תגמולי ביטוח לפי חוזה ביטוח. המסקנה היא אפוא כי דין סעיף 24 לתצהיר מר אשכנזי וסעיף 51 לתצהיר מר מרציפרו להימחק מתצהיריהם. עם זאת, ניתן להמיר תוכן סעיפים אלה בתוכֵן המותר לתיאור, ולא מעבר לכך.

סעיפים המכילים עדות מפי השמועה

הנתבעת טוענת כי סעיף 30 לתצהיר מר מרציפרו כולל עדות מפי השמועה, בכל הנוגע לאמירה "יצויין כי בתקופה זו היחסים בין משרד החקלאות הישראלי וחברות ישראליות העוסקות בתשומות חקלאיות לבין משרד החקלאות המצרי והשלטון בקהיר היו הדוקים וחמים".

הנתבעת סבורה כי המידע הכלול בתצהיר אינו פרי ידיעתו האישית של המצהיר אלא פרי מידע שנמסר לו מאת השותף המצרי, מגדי מנסור. מנגד, טוענת התובעת כי עסקינו בטיעון המבוסס על ידע אישי של מר מרציפרו.

בשלב (מקדמי) זה אני סבור כי אין להורות על מחיקת חלק זה של סעיף 30. איני יכול לקבוע בעת הזו כי המידע הכלול בסעיף 30 הנ"ל אינו נובע מידע אישי של המצהיר. מנגד, אם במהלך החקירה שכנגד יסתבר כי הסעיף מבוסס על עדות מפי השמועה ולא על ידע אישי של המצהיר, תוכל הנתבעת לחדש את עתירתה למחיקתו והענייין יידון.