ת"א 63502-12-13 תנובות טנא בע"מ נ' אשרא החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ ואח'

(בבקשה מס' 13)

1. הנתבעת (המבקשת) עותרת לחיוב התובעת (המשיבה) ולחיוב צד ג' (רוה"ח זיו האפט) להוסיף ולגלות לה מסמכים ולהשיב לשאלות. בקשה זו הוגשה לאחר שבבקשה קודמת (בקשה מס' 12) ניתנו צווים הן לתובעת והן לרוה"ח זיו-האפט לגילוי מסמכים ספציפיים ולפירוט דרכי החקירה והדרישה שקיימה התובעת עובר למתן תצהיר גילוי מסמכים (ראו החלטה מישיבת 2.2.15).

    

2. בבקשה הנוכחית, טוענת הנתבעת כי עקב קיום הצו הקודם, נתחוורו לה עובדות נוספות, אשר לגביהן מבוקשים סעידם נוספים. כך, למשל, טוענת הנתבעת כי הומצא לה העתק דוא"ל מאת רו"ח קרול ממשרד זיו-האפט אל מר אשכנזי, סמנכ"ל הכספים של התובעת, מיום 22.4.13 (נספח 5א לבקשה). מדוא"ל זה עולה כי התובעת נטלה חלק מרווחי הפעילות השוטפת של המיזם ואלה שימשו להחזר הלוואות הבעלים (כולה או חלקה). על כן, עתרה הנתבעת להורות לתובעת ליתן תצהיר המכעיל פירוט על אודות פירעון הלוואות הבעלים (סעיף 34.1 לבקשה). דוגמא נוספת היא מכתב מיום 6.5.13 מאת מר מרציפרו אל רו"ח רבקאי ממשרד זיו-האפט, בו צויין בין השאר כי התובעת ניזונה "מסיפורים וניירות של השותף במצרים ... שבתקופה האחרונה הפכו להיות לא מהימנים בצורה קיצונית ...". מכתב זה לא נכלל בתצהירי הגילוי שהוחלפו עד כה, ובעטיו עותרת הנתבעת לחייב התובעת ליתן תצהיר גילוי משלים בו יפורטו הניירות הנזכרים במכתב וכן להשיב בתצהיר שאלון משלים ובו יפורטו ה"סיפורים" הנטענים, מחד גיסא, ובמה התבטא חוסר המהימנות הקיצוני הסיפורים ובניירות. הנתבעת מוסיפה ועותרת לחייב התובעת להמציא תצהיר מר מרציפרו על אודות נסיעתו למצרים בחודש פברואר 2015 לשם החקירה והדרישה בדבר מסמכים המצויים אצל השותף המצרי. במהלך הדיון בישיבת 30.4.15, נסתבר כי התובעת מסכימה להמצאתו של תצהיר כאמור, ואכן תצהיר זה צורף כנספח לתגובת התובעת, כך שסוגיה זו אינה צריכה עוד דיון והכרעה. עתירה נוספת של הנתבעת היא להשלמת גילוי המסמכים המצויים בידי רו"ח זיו-האפט. הללו טענו במכתב רו"ח רבקאי מיום 29.3.15, כי המסמכים שנדרשו לשם ביצוע הביקורת על הדוחות הכספיים המאוחדים של התובעת, סופקו על ידי התובעת. הנתבעת מדגישה כי אין היא מבקשת גילוי של ניירות עבודה פנימיים של רו"ח זיו-האפט.

    

3. התובעת הגיבה לבקשה ועיקרי עמדתה הם אלה: הבקשה דנן היא בקשה החוזרת על עצמה לגילוי מסמכים ולמענה לשאלון, וכל מבוקשה של הנתבעת נמסר לה מכבר.

   לא זו בלבד שהתובעת קיימה את ההחלטות הקודמות אלא שבאמצעות הליכי הביניים חפצה הנתבעת לנהל את ההליך העיקרי, ודבר זה אינו אפשרי. בכל הנוגע לפירעון הלוואת הבעלים הנטענת – המקום לבירור הנושא אינו הליכי הגילוי, מה גם שהבקשה לא נתמכה בתצהיר. עיקר טענת התובעת בהקשר זה הוא שהמיילים מיום 19.4.13 ו-22.4.13 וכן מכתב מר מרציפרו מיום 6.5.13, לא היו אלא ניירות עמדה תיאורטיים שהאמור בהם לא התקבל למעשה. עניין זה יוסבר, לדברי התובעת, ככל שיידרש במסגרת הבאת הראיות, אך אין מקומו בשלב זה של הדיון, במיוחד ששאלה בעניין זה נשאלה בשאלון מיום 6.4.14 ונענתה בתצהיר התשובות מיום 3.8.14. אשר לדוחות הכספיים והשלמת גילוי המסמכים, סבורה התובעת כי אף סוגייה זו מיצתה את עצמה בעבר, וכל המבוקש עתה על ידי הנתבעת, אינו מתאים לשלב הנוכחי אם אם לשלב הראיות.

    

4. במסגרת התשובה לתגובה, עמדה הנתבעת על טענותיה כי אין מדובר בבקשה "ממוחזרת", כי אם בבקשה הנובעת כולה ממידע שנתגלה עקב קיום החלטות קודמות. נוסף על כך, הנתבעת ביקשה לצמצמם קמעא את המבוקש בכל הנוגע לסוגיית החזר הלוואת הבעלים.

    

5. לאחר העיון בכתבי הטענות הנוגעים לב'קשה, אני סבור כי יש להיעתר לה.

   להערכתי, אין מדובר בבקשה הכוללת עתירות שכבר נדונו והוכרעו לגילוי מסמכים או למענה לשאלון. היפוכו של דבר. הצורך בהגשת הבקשה בא לעולם בעקבות קיום ההחלטה הקודמת שניתנה על ידי ביום 2.2.15, ובה ניתנו צוים כמבוקש בסעיפים 55 – 57 לבקשה מס' 12 (שעניינם איתור מסמכים ופירוט החקירה והדרישה שנעשו בנוגע לאיתור זה, וכן מתן צו גילוי מסמכים כלפי משרד רו"ח זיו-האפט). איני סבור כי הנתבעת מבקשת לנהל את ההליך העיקרי בגדרי הליכי הביניים. הנתבעת חפצה להימצא במצב שבו בעת בירור ההליך העיקרי, לא תימצא היא במצב של חסר עובדתי והעדר שקיפות מירבית לגבי העובדות לאשורן. רצונה זה של הנתבעת הוא רצון לגיטימי והוא למעשה מיישם את הכלל הבסיסי של "משחק בקלפים פתוחים".

   כך, הטענה הנוגעת לפרעון הלוואת הבעלים עלתה בתכתובת המייל מיום 19.4.13 ו-22.4.13 אשר הומצאה בתצהיר רו"ח רבקאי. תכתובת זו לא הייתה בידי הנתבעת בעבר. הוא הדין במסמך מר מרציפרו מיום 6.5.13 (שבו צויין דבר הסיפורים והמסמכים של השותף המצרי שהפכו בלתי מהימנים באופן קיצוני בסמוך ליום 6.5.13). הנתבעת זכאית לקבל מידע נוסף על האמור במסמכים הללו (הן בנוגע לפרעון הלוואת הבעלים והן בנוגע לשותף המצרי), שאחרת – דומה כי במועד הבאת הראיות, תימצא היא ניצבת לפני טיעון עובדתי שאין ביכולתה לעמוד על בירורו כדבעי מחמת מחסור במידע. השלב הנוכחי אכן אינו שלב הבירור הראייתי, אלא שהוא משמש הליך שבמסגרתו רשאי בעל דין לדרוש מיריבו שקיפות מלאה, על מנת שבעת הבירור הראייתי לא יימצא הוא בעמדת נחיתות ושעת הכושר שתהא לו לביסוס גרסתו, תהא "על הנייר" בלבד וחלולה מתוכן ממשי.