ת"א 63405-02-15 חזן ואח' נ' צרפתי ואח'

התובע הגיש תביעה כנגד ארבעה נתבעים. נתבעים 1 ו- 3, הם בני זוג שהתגרשו, ושדירתם נמכרה לתובע ע"י נתבעים 2 ו- 4, שמונו לכונסי הנכסים של הדירה הנ"ל לצורך הליכי מכירתה במסגרת תמ"ש 11267-07-12 צרפתי נ' צרפתי, שעסק בפירוק השיתוף שבין נתבעים 1 ו- 3.

התביעה הוגשה בגין נזקים שונים שנתגלו בדירה עובר להעברת החזקה בה לתובע, שבעטים עותר התובע לפיצוי מתוך כספי תמורת מכירת הדירה, הנמצאים בנאמנות אצל כונסי הנכסים, נתבעים 2 ו- 4. תחילה הוגשה התביעה בביהמ"ש לענייני משפחה, אך היא הועברה לבימ"ש זה מחמת העדר סמכות עניינית (החלטת כב' הרשם נ. פלקס מיום 2.3.15).

נתבעים 2 ו- 4 הגישו כתב הגנה. משחלף המועד להגשת כתבי הגנה, וטרם הוגש כתב הגנה מטעם נתבעים 1 ו- 3, נתבקש התובע להגיש בקשה מתאימה לביהמ"ש (הודעת העוזרת המשפטית מיום 14.4.15), ועקב כך הוגשה על ידיו הבקשה דנן.

בבקשה זו מבקש התובע לראות בהמצאת כתב התביעה לנתבעים 2 ו- 4 המצאה גם לנתבעים 1 ו- 3. לחלופין, הוא מבקש להורות לנתבעים 2 ו- 4 להמציא את כתב התביעה לנתבעים 1 ו- 3. לחלופי חלופין, מבקש התובע להורות לנתבעים 2 ו- 4 להגיש כתב הגנה גם מטעם נתבעים 1 ו- 3 בהיותם עורכי דינם וכונסי הנכסים שלהם, מכיוון שהתביעה דנן הוגשה בקשר לדירה שלגביה מונו להיות כונסי הנכסים, תפקיד שממנו טרם שוחררו, ומכיוון שהם גם אלו המחזיקים בנאמנות את כספי תמורת מכירת הדירה, שמהם מתבקש הפיצוי. כל זאת משום שהתובע מתקשה לאתר את נתבעים 1 ו- 3 בכתובותיהם החדשות.

נתבעים 2 ו- 4 מתנגדים לבקשה. לטענתם, הם אינם מייצגים את מי מהנתבעים 1 או 3 בהליך דנן, אלא רק ייצגו אותם בעבר, בהליכים אחרים. בנוסף, לא הובהר מה הקושי לאתר את נתבעים 1 ו- 3, וגם לא הוגש תצהיר תומך לבקשה, בהתאם להוראות תקנה 241(א) לתקסד"א, במיוחד כאשר כתובותיהם הידועות של נתבעים 1 ו- 3 נרשמו בכתב ההגנה שהגישו. נתבעים 2 ו- 4 מבהירים שהוגשה הודעת צד ג' כנגד נתבע 3 ובמסגרתה מתכוונים הם להמציא לנתבע 3 בלבד את ההודעה לצד ג' הכוללת גם את התביעה העיקרית.

לאחר עיון בכל מה שהוגש (כולל התשובה לבקשה), הגעתי למסקנה שיש מקום לקבל את בקשת התובע ולקבוע שהמצאת כתב התביעה לנתבעים 2 ו- 4 מהווה המצאה מספקת גם לנתבעים 1 ו- 3.

סעיף 477 לתקסד"א קובע כי "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה...".

בהתייחס למונח "מורשה" לקבלת כתבי בי דין לצורך המצאה קובעת הפסיקה רף נמוך ולפיו, די להראות קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע, במידה כזו שסביר להניח שהמורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שנפתחו נגדו, ואין צורך בהרשאה פורמלית שניתנה מהנתבע למורשה (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, עמ' 722. רע"א 39/89 General Electric Crop נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ב(4) 762, 768; רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ ואח' נ' חיים חימו ואח', (פורסם בנבו), פסקה 6). בהמשך לכך, כאשר נתבע מסוים קיבל ייפוי כוח מנתבע אחר לפעול מטעמו בעניין מסוים, וההליכים שבהם עסקינן נפתחו בגין אותו ייפוי כוח, מתחזקת ההנחה בדבר קיום שיתוף פעולה מספיק, המאפשר להניח שהמורשה יודיע לנתבע שנפתחו הליכים נגדו (ראו, למשל, ת.א. 1081/02 (מח', חיפה) צוורצברט נ' אדיג'יס (פורסם בתקדין), סע' 9 להחלטה מיום 24.2.03).

ההלכה הנוהגת בעניין זה סוכמה ע"י כב' השופט מ. סובל במילים אלה בת.א 67438/08 בנג פאג"י נ' מנדל הוכאוזר ואח' (פורסם בנבו):