ת"א 63120-12-13 דהאן נ' כללית ואח'

לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה, בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, ולהתיר הגשת כתב התביעה המתוקן וחוות הדעת שהוגשו מטעם המבקש בתאריך 30.10.14.

כתב התביעה המקורי הוגש בתאריך 31.12.13. כתב התביעה מייחס לנתבעות רשלנות רפואית, במהלך טיפול רפואי שניתן למבקש, שכלל ניתוח לכריתת אשך, בתאריך 5.1.07. כתב התביעה הוגש על סף חלוף תקופת ההתיישנות. ב"כ המבקש הבהירה כי קיבלה את התיק לטיפולה לראשונה, רק ביום 29.12.13. לכתב התביעה המקורי לא צורפו חוות דעת.

לטענת המבקש, לאחר הגשת התביעה נדרש לאתר מומחים רפואיים שאינם מועסקים על ידי מי מהנתבעות, אשר ייאותו ליתן חוות דעת מטעמו. בתאריך 30.10.14 הגיש התובע חוות דעת מטעמו, בתחום הרדיולוגיה האבחנתית ובתחום הכירורגיה האורולוגית.

לאחר קבלת חוות הדעת מטעם התובע, הוגש כתב ההגנה מטעם המשיבה 2, ובו נטען כי חוות הדעת מטעם המבקש הוגשו בחלוף תקופת ההתיישנות, ומבלי שניתנה רשות לתקן את כתב התביעה על דרך של צירוף חוות דעת מומחים. לפיכך, הוגשה בקשה זו.

לטענת המבקש, כתב התביעה המקורי פירט את כל עילות הרשלנות המופיעות בחוות הדעת של המומחים מטעמו, ובכתב התביעה המתוקן. לטענתו, הלכה היא כי בתי המשפט נוטים להיעתר לבקשות לתיקון כתב תביעה, בפרט כאשר הן מוגשות בשלב מקדמי כאשר טרם נתקיים קדם משפט בתיק, וטרם נשמעו עדים.

עוד טוען המבקש, כי בתי המשפט נוטים להתייחס בסלחנות לחובת התובע, הקבועה בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית מטעמו, ונוטים להאריך את המועד להגשתה, אף ללא טעם מיוחד.

בתשובה לטענת המשיבות לפיה יש לדחות את הבקשה, משום שחוות הדעת הרפואיות הוגשו בחלוף תקופת ההתיישנות, ומייחסות למשיבות עילות נוספות שלא נזכרו בכתב התביעה המקורי, טוען המבקש כי אין בטענה ממש, שכן עילת הרשלנות היתה מפורטת ומבוססת דיה כבר בכתב התביעה המקורי, וחוות הדעת לא הוסיפו כל טענה עובדתית בדבר טיפול רשלני, שלא נכללה בכתב התביעה המקורי.