ת"א 63044-10-13 גולני נ' פרי

בפני תביעה כספית לתשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 586,412 ₪.

התובע ייצג במשך שנים רבות את אביה המנוח של הנתבעת בעניינים שונים, בהם גם תביעה לפינוי נכס ותשלום דמי שימוש, שהתנהלה ברציפות מאז 1998. ייצוג זה נמשך גם לאחר פטירת המנוח ב- 2011, שאז באה הנתבעת בנעליו כיורשת היחידה של עיזבון המנוח.

במהלך בירור אותה תביעה הושג ב- 2011 הסכם פשרה עם חלק מהנתבעים, שבמסגרתו גם הסכמה על העברת זכויות בנייה בגג הנכס לנתבעת. בירור התביעה נמשך כלפי נתבעת נוספת ובפסק דין שניתן ב- 2013 נדחתה התביעה במלואה.

התובע מציג הסכם משנת 1998 בו מוסדר שכר טרחתו בגין ייצוג המנוח. אותו הסכם קובע חוב של המנוח בגין עניינים שהטיפול בהם הושלם עוד טרם נערך או בסמוך לאחריו, וכן גם הסכמה לתשלום 22.5% מטובת ההנאה שתצמח עקב הטיפול בתביעה שהתבררה כאמור. על יסוד הסכם זה ולאחר שניתן פסק הדין ב- 2013, עותר התובע לחיוב בתשלום שכר טרחתו.

במוקד תביעה זו עומדות לפיכך השאלה אם עומדת לתובע האפשרות לתבוע תשלום חוב משנת 1998 או שמא, כטענת הנתבעת, עילת תביעה זו התיישנה זה מכבר.

בנוסף, נוכח הסכם הפשרה משנת 2011, עומדת לבירור השאלה אם עקב ייצוג התובע זכתה הנתבעת בטובת הנאה ומה שוויה, כשממנה ייגזר שכר טרחת התובע. לשיטת התובע עקב השירותים שהעניק לה זכתה הנתבעת בטובת הנאה ששוויה למעלה מ- 1.5 מיליון שקלים, בעוד לשיטת הנתבעת כלל לא צמחה לה טובת הנאה משירותי התובע וככל שצמחה כזו הרי ששוויה נמוך בהרבה וכנגדה בכלל עומדת לה הזכות לקיזוז על נזקים שהסב לה התובע.

העובדות

1. התובע הינו עורך דין במקצועו.

   הנתבעת הינה ביתו והיורשת היחידה של המנוח דניאל שראבי ז"ל (להלן: "המנוח"). הנתבעת התגוררה במשך שנים ארוכות בחו"ל ולא היה לה כל קשר לעניינים נשוא תביעה זו. הנתבעת שבה לישראל במהלך 2009 וסעדה את המנוח אשר לקה במחלה קשה, עד אשר הלך לבית עולמו ביום 25.5.11.

2. בין התובע לבין המנוח היו קשרי עבודה במשך שנים רבות, ובמסגרתם ייצג התובע את המנוח בהליכי גירושיו, בעסקאות ובהליכים משפטיים.

   כך ייצג התובע את המנוח בעסקאות והתדיינויות שונות בקשר עם חלוקת עזבון אביו של המנוח, חיים שראבי ז"ל (להלן: "חיים ז"ל"). אביו של המנוח, חיים ז"ל, נפטר עוד ב- 1990 והותיר אחריו רכוש רב אשר כלל כספים, מגרש ברמת השרון, פרדס באשקלון, דירה ברחוב קריית ספר בתל-אביב, בית בשכונת אפקה בתל-אביב (להלן: "הבית באפקה"), וזכויות בבניין ברחוב קטוביץ 40 בתל-אביב (להלן: "הבניין בקטוביץ" או "הבניין").

3. בין יורשיו של חיים ז"ל נתגלעו חילוקי דעות והמנוח יוצג על ידי התובע בבירור המחלוקות עוד משנת 1994. כך גם יוצג המנוח על ידי התובע בכרוך במכירת הבית באפקה.

   הבית באפקה נמכר על ידי מנהל עיזבון חיים ז"ל לפי הסכם מיום 18.4.94, תמורת סך כולל של 696,500$. סכום זה חולק בין יורשי חיים ז"ל, כאשר חלק מהתמורה שהגיעה למנוח גם הועבר לאימו של המנוח.

4. לפי מסמך אותו הציג התובע ולפי טענת התובע, כ- 4 שנים לאחר מכירת הבית באפקה, ביום 21.5.98, נכרת בין התובע לבין המנוח הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכם השכ"ט").