א' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

התובע, יליד 1988, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בשתי תאונת דרכים ביום 2.10.2012 (באחריות הנתבעת 1), וביום 27.7.2014 (באחריות הנתבעת 2), ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' דוד הנדל, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו בתאונות. מחוות הדעת עולה כי בתאונה הראשונה מדובר במנגנון פגיעה צדי ובכאבים בחזה, ביד שמאל ובגב התחתון, ובתאונה השניה מדובר במנגנון פגיעה אחורי, כאשר נטען בחוות הדעת שהתיעוד הראשון הוא רק חמישה חודשים לאחר מכן. ממצאי CT הדגימו ממצאים קלים ללא משמעות קלינית. שיתוף הפעולה של התובע היה חלקי וניכר נסיון להאדרת נזקיו מהתאונות. אין כל ממצא הדמייתי שיכול להסביר את טענתו למגבלות בתנועות הצוואר. בסיכומו של דבר, קבע המומחה כי התאונות לא הותירו כל נכות צמיתה. לתאונה הראשונה ניתן לייחס תקופת אי כושר זמנית של כחודש וחצי.

בתשובה לשאלות הבהרה מיום 13.9.2016, הבהיר המומחה כי למרות שהוצג בפניו תיעוד רפואי נוסף שלא היה בפניו קודם לכן, לגבי תלונות בסמוך לאחר התאונה השניה, הוא עומד על כך שמדובר בממצאים קלים הנובעים משינוי ניווני כרוני ללא כל קשר לתאונה. המומחה הדגיש כי התופעה של העדר מוחלט של תנועות הצוואר ללא כל ממצא, איננה מוכרת ברפואה, והדברים ברורים.

בהחלטה מיום 21.11.16, אישר בית המשפט לתובע להוסיף מסמכים מעבר לאלה שצורפו לתחשיב הנזק, על מנת לבסס את טענתו להפסדי השתכרות בתקופת הנכות הזמנית שקבע המומחה לאחר התאונה הראשונה, אולם התובע נמנע מהגשת כל מסמך שהוא לעניין זה.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, את השיקולים הבאים: מדובר בתאונות שלא הותירו כל נכות ; המומחה התרשם כי מדובר בתובע המאדיר את נזקיו ואיננו משתף פעולה ; התובע חלק על מסקנות המומחה, בעיקר לנוכח התיעוד הרפואי הנוסף, המלמד על רצף טיפולי לאחר התאונה השניה ; התובע אמנם ביקש בתחשיב הנזק מטעמו פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון בשיעור כולל של עד 5% מהסכום המרבי, אולם בהתאם לתקנות, ניתן לחרוג מכך עד ל 10% במקרים מתאימים; התובע טען כי עבד כבעל פיצריה ונזקק ל 49 ימי מחלה שהביאו לנזק כלכלי, אולם לא צירף מסמכים להוכחת הטענה ; הנתבעת 1 טענה כי מדובר בתאונה קלה ללא כל נזק ממשי ; הנתבעת 2 טענה כי מדובר באירוע מומצא, שכן אפילו הדיווח למשטרה נעשה באיחור ניכר, ונמצאו סתירות בגרסתו של התובע אם נפגע כנהג או כנוסע ; הנתבעות טענו כי לא צורף אף מסמך לגבי השתכרותו של התובע טרם התאונה והפגיעה הנטענת בהשתכרות זו.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה באשר לתאונה הראשונה ולנתבעת 1, היא בסכום כולל של 18,000 ₪ בתוספת שכ"ט כחוק והשבת מחצית האגרה. (הסכום מורכב בערך מ- 12,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, וכ- 6,000 ₪ לערך בגין הוצאות ופגיעה בפרנסה, ככל שתוכח, בתקופת הנכות הזמנית שנקבעה). לנוכח הנכות הזמנית מוצע שלא לנכות את שכ"ט המומחה.

נוכח מכלול השיקולים, וגם כשמובאת בחשבון ביקורת התובע על חוות הדעת, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה באשר לתאונה השניה ולנתבעת 2, היא בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת שכ"ט כחוק והשבת מחצית האגרה, ובניכוי מחצית מעלות המומחה.

יודגש כי הצעת הפשרה היא רק מסד למשא ומתן בין הצדדים.

הצדדים יבואו בדברים ויודיעו עד ליום 8.2.2017 אם הגיעו להסכמות או שאין מנוס מקידום התיק לשמיעה.