ת"א 6296-05-08 לוביאניקר נ' עמיתי ואח'

• מבוא וטענות הצדדים

1. "...בא להודיעך שקשה לשון הרע משלש העבירות הללו. דבר אחר שההורג את הנפש אינו הורג אלא נפש אחת. והאומר לשון הרע הורג שלשה. המספרו, המקבלו, והנאמר עליו"...(מדרש תהילים נ"ב).

כתב התביעה המתוקן בעילת לשון הרע הוגש ביום 1.2.10 כנגד 18 נתבעים וע"ס 733,688 ₪.

במהלך קדמי המשפט, הגיעו ב"כ התובע וב"כ חלק מהנתבעים להסדר פשרה מחוץ לכותלי ביהמ"ש, כל שנותרו מ-18 הנתבעים, הם אותם שבעה נתבעים המפורטים בסיכומי ב"כ התובע (2,3,4,7,8,14,15).

2. התביעה נוהלה בסרבול שנבע מהתנהלות הצדדים ובעיקר מצד הנתבעים, מספר רב של עדים, מספר רב מדי של מוצגים בחלקם הגדול מיותרים, ובעיקר חקירות ארוכות ומפרכות. יש להצטער על כך, שהנתבעים לא השכילו להצטרף להסדר הכולל שנעשה עם מרבית הנתבעים בזמן לפני תחילת הראיות. נכונות הנתבעים להביע התנצלות היתה בשלב מאוחר מדי ובצורה מינורית.

3. גם חלקו של התובע לא נעדר מסרבול ההליכים, בא כוחו הקודם בחר להגיש מספר תביעות במקביל בגין עילות דומות, במספר בתי משפט ברחבי מחוז המרכז ות"א, במקביל להגשת קובלנה פלילית שנמחקה לאחר מספר דיונים. עם הזמן, התובענה תוקנה והתביעות האחרות נמחקו, וטענותיו של התובע התרכזו בתביעה הנוכחית בלבד.

4. הנתבעים העלו טענה מקדמית (סעיף 3.1 לסיכומים), על פיה יש מניעות כלפי נתבעים 3-4 בהיותם נתבעים בתביעות נפרדות. לא ירדתי לסוף דעתם של הנתבעים, תקנות ס.ד.א (תקנה 154-155), מאפשרות מחיקת תובענה בכל שלב והגשתה מחדש, וכמדומני כך פעל ב"כ התובע הנוכחי על פי עצת בימ"ש, על מנת לייעל את ההליכים ולמנוע סרבול ודיונים מקבילים במספר בתי משפט ברחבי מחוז ת"א והמרכז.

5. גם טענתם המקדמית הנוספת של הנתבעים (סעיף 3.2 לסיכומים), לא ברורה דיה. עסקינן בסוגיה מתחום דיני הנזיקין ולא החוזים. לתובע אין כל חובה להפטיר את כל הנתבעים, אם בחר למחוק התביעה כנגד חלקם. התובע "אדון ההליכים", שקול הדעת הוא בלעדי שלו להחליט מי המעוולים לגרסתו. ככל שהנתבעים סבורים כי יש מעוולים נוספים ו/או אחרים, פתוחה הדרך היתה להגיש הודעות צד ג'. לדעתו של התובע, שבעת הנתבעים הינם המעוולים הקשורים ביחס ישיר לעוולות להם הוא טוען בכתב התביעה. גם אם סבר שיש מעוולים נוספים איתם הגיע להסדר, זכותו להפטירם מראש, או למוחקם עם הגשת ההסדר לביהמ"ש. אינני רואה כל מניעות להמשיך את התובענה רק כנגד חלק מהנתבעים עימם לא הגיע התובע להסדר, וחבל שכך.

לעניין זה, אפנה לספרו של אורי שנהר "דיני לשון הרע", מהדורה 1997 הוצאת נבו, בסעיף 12.2.4 בעמ' 157-158 כדלקמן:

"נתבע או נאשם גם לא יוכל להתגונן בטענה של הפרסום שפרסם אחראים גם אנשים אחרים, שנגדם לא ננקט הליך כלשהו..."

6. עוולת לשון הרע מפורטת בכתב התביעה המתוקן, המהווה את המסגרת הדיונית והחזית העובדתית בה נשמעו העדויות בהמשך. יש לבחון את העוולות במסגרת אותו תיאור עובדתי שתואר בכתב התביעה, ביהמ"ש יבחן האם פרסומים אלה מקימים "לשון הרע", תוך התחשבות בנסיבות והרקע בהם נאמרו הדברים, האם קיימים לנתבעים ההגנות הקבועות בחוק, ואם כן – איזו הגנה לאיזה פרסום – בו בעת יבחן ביהמ"ש את חלקם של שבעת הנתבעים שנותרו, האם חלקם זהה בעוולות שהוכחו.