ת"א 62661-07-14 ח' נ' בית חולים הדסה - עין כרם ואח'

לפני שלוש בקשות: האחת, בקשת התובע להורות על פטור מתשלום אגרת המשפט. השנייה, בקשת התובע לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחומים הנוירוכירורגיה והאורתופדיה. השלישית, בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף בהיעדר חוות דעת רפואית.

ואלו העובדות הצריכות לענייננו

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שעניינה טענת התובע לרשלנות רפואית שביצעו הנתבעים בעת אשפוזו אצל הנתבעת 1 לצורך ניתוח צוואר ועמוד שדרה. לטענת התובע, במהלך אשפוזו לקראת הניתוח נגרם לו שבר ברגל, ובהמשך, במהלך הניתוח הראשון הנתבעים שכחו להדק את הברגים בצוואר ובגב של התובע והוא נזקק לניתוח נוסף על מנת להדק את הברגים לגופו. לטענת התובע, עקב הניתוח הרשלני שביצעו הנתבעים, התובע הפך משותק בפלג גופו התחתון ומרותק לכיסא גלגלים.

לטענת התובע, אין באפשרותו למצוא מומחים רפואיים שיסכימו לתת חוות דעת מטעמם. לטענתו, הוא פנה למספר מומחים רפואיים שלא היו מוכנים לתת חוות דעת בעניינו עקב חוסר ברשומות רפואיות מהותיות כגון כתב הסכמה לניתוחים שעבר התובע ודו"ח/פרוטוקול חדר הניתוח. כמו כן, לטענת התובע הינו חסר יכולת כלכלית ואין באפשרותו לעמוד בעלות הכספית הנדרשת לתשלום עבור חוות דעת מומחים. בתצהיר מטעם אשתו של התובע שצורף לבקשה לפטור מהגשת חוות דעת מומחה נטען כי פניות לנתבעת 1 בבקשה לקבל את התיק הרפואי של התובע לא צלחו והתקבל חומר רפואי חלקי בלבד. כמו כן, הגיש התובע בקשה לפטור מאגרה ונימק את בקשתו במצבו הכלכלי הקשה.

הנתבעים מתנגדים לבקשות. לטענתם, אין מקום לפטור את התובע מהגשת חוות דעת רפואית, שכן הוא לא הראה טעם מיוחד המצדיק סטייה מהקבוע בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות"). התיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה אינו מעלה ראשית ראיה לקיומה של אחריות הנתבעים, קשר סיבתי ונכות כתוצאה מהאירוע. לשיטת הנתבעים, התובע לא הוכיח את טענתו כי לא עלה בידו לקבל חוות דעת רפואיות ולא נזכרו בבקשתו שמות רופאים שאליהם פנה, לא צורפו מכתבי פנייה או מכתבי סירוב. כמו כן, התובע לא הוכיח היעדר יכולת כלכלית וטענת חיסרון כיס אינה מצדיקה כשלעצמה טעם מיוחד. בנוסף, התובע לא עומד בתנאי הפסיקה למתן פטור מאגרה, הן בכל הקשור להוכחת מצבו הכלכלי והן באשר לסיכויי ההליך. על כן, לטענת הנתבעים בהעדר חוות דעת רפואית לא מתגבשת עילת תביעה כנגדם ועל התביעה להידחות על הסף בהעדר עילה.

בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, טען התובע כי אין לדחות את התביעה. לטענת התובע, סעד סילוק על הסף מהווה צעד חריג שיחסום בפניו את הדרך לבירור תובענתו. כמו כן, טען התובע כי חלק מהמומחים שפנה אליהם סירבו לתת חוות דעת כנגד הנתבעת 1. על כן, חזר המבקש על בקשתו לפטור מהגשת חוות דעת, ולחילופין ביקש הארכת מועד להגשת חוות דעת רפואיות מטעמו.

היועמ"ש התנגד לבקשה לפטור מאגרה מאחר והתובע לא פרש, לשיטתו, תשתית עובדתית מלאה ביחס למצבו הכלכלי. מתדפיסי חשבון הבנק שצירף עולה כי נעשו מספר פעולות משיכה של שיקים בסכומים לא מבוטלים, אך התובע לא פירט את מהותן של משיכות הכספים, ועל כן לא ברור האם קיימת מניעה מלגייס את כספי האגרה.

בתשובה לתגובות הוסיף התובע כי יש לו סיכוי סביר לזכות בתביעה ושקיימת ראשית ראיה שיש בה כדי להעיד על הצורך במינוי מומחים רפואיים.

בתשובה לתגובה לבקשה לסילוק על הסף טענו הנתבעים, כי במקרה הנדון בעניינו אין המדובר בתחומי מומחיות שבהם כמות המומחים היא פעוטה. כמו כן טענו הנתבעים כי לא נפל פגם ברשומה הרפואית הקיימת.