פלוני נ' מרכז אל נור אלטבי

לפני תביעה לפיצוי נזקי גוף שנגרמו לתובע באירוע מיום 3.9.2009, בו התמוטט במרפאת הנתבע תוך כדי קבלת טיפול רפואי; ביסוד התביעה ניצבה טענת התובע כי האירוע נגרם בשל עיכוב במתן טיפול רפואי להתקף אסטמה – עיכוב שנבע מאי נוכחות הרופא במרפאה כשהתובע הגיע אליה.

א.ההליך והצדדים לו

1. התובע, תושב אום-אל-פחם יליד 10.2.1990, סובל מאסטמה מאז גיל שנתיים-שלוש. עובר לאירוע נושא הליך זה – שהתרחש בהיותו בן תשע-עשרה, הוא טופל לפרקים באינהלציות של ונטולין ומשאף ונטולין ללא טיפול מניעתי; אין על כך מחלוקת [סע' 1, 8 בכתב-התביעה].

    

2. הנתבע מפעיל מרכז רפואי בעיר אום-אל-פחם (להלן גם המרפאה).

    

3. ביום 3.9.2009 החל התובע לסבול מקוצר נשימה בהיותו מחוץ לביתו; נלווה אליו בן-דודו מר מוחמד מחמיד (להלן מוחמד או בן-הדוד). בן-הדוד הביא את התובע למרפאה. על-פי הגרסה בכתב-התביעה, בהגיע התובע למרפאה, הרופא התפלל בקומה שמעל למרפאה והתובע נאלץ להמתין לו כעשרים דקות. כאשר הרופא הגיע, הוחל במתן טיפול לתובע באינהלציה; או אז התמוטט התובע, איבד הכרה, עבר תהליך החייאה ארוך תוך מעורבות של ניידת טיפול נמרץ ולאחר ששב להכרתו הועבר באמבולנס מד"א לבית-חולים העמק כשהוא מונשם – שם אושפז עד יום 15.10.2009. בהמשך שהה התובע בבית-החולים השיקומי אלין, עד יום 31.12.2009.

    

4. התובע זקף את קריסתו במרפאה (להלן האירוע) ואת תוצאות האירוע לעיכוב במתן הטיפול הרפואי; הוא יחס לנתבע רשלנות, זאת לצד אי-הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה. עוד טען לחסר ברשומה הרפואית שערך הנתבע, תוך הסקת מסקנות מכך לחובת המרפאה. עילת ההטעיה שנזכרה בכתב-התביעה נזנחה בסיכומים [ע"א 401/66 מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673 (1967)], ובדין נזנחה; אין לה כל נגיעה לענייננו.

    

5. התביעה הוגשה ביום 6.9.2016, ערב תום תקופת ההתיישנות.