- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- דיני עבודה
- ביטוח
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- דיני תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- משפט מנהלי וחוקתי
- גישור ובוררויות
- משפט בינלאומי
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני חינוך
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- ירושות וצוואות
- נוטריון
ת"א 62544-12-12 צבי בלסקי חברה להובלה (1993) בע"מ נ' בטון אבו ראס (2004) בע"מ ואח'
|
ת"א בית משפט השלום חיפה |
62544-12-12
19.11.2014 |
|
בפני השופטת: עדי חן-ברק |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
תובעים: צבי בלסקי חברה להובלה (1993) בע"מ |
נתבעים: 1. בטון אבו ראס (2004) בע"מ 2. צמנטיט אבו ראס בע"מ 3. עבד אל גבאר אבו ראס |
| פסק דין | |
|
תביעה לתשלום תמורה שלא שולמה בגין רכישת מפעל בטון.
א. מבוא וטענות הצדדים (בתמצית):
1. התובעת עוסקת בשיווק והובלת מוצרי מלט.
הנתבעת 1 עסקה במועד הרלבנטי ביצור והובלת בטון (להלן: "הנתבעת").
הנתבעת 2 הוקמה בשנת 2008 ועוסקת אף היא ביצור והובלת בטון (להלן: "הנתבעת 2").
הנתבע 3 הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת.
כן נטען כי הוא גם מנהל ובעלים בפועל של הנתבעת 2, על אף שהבעלים הרשומים הם בניו.
2.התובעת טוענת כי בחודש מרץ 2006 הוסכם כי הנתבעת תרכוש ממנה מפעל לייצור ושאיבת בטון תמורת 90,000 $ + מע"מ (423,000 ₪ + מע"מ בהתאם לשער הדולר במועד הרלבנטי).
התובעת הציגה הסכם מכר מיום 16/3/06 (שאינו חתום), אך נטען לגביו כי הוא מחייב.
3.הנתבעת מאשרת כי אכן בוצעה בין הצדדים עסקה של מכירת המפעל בסכום של 90,000 $+מע"מ, אך היא חולקת על מועד הביצוע העסקה (ומסיבה זו העלתה טענת התיישנות – ראה פירוט בהמשך), ובפרט חולקת היא על תוכן ההסכמות בין הצדדים, וטוענת לאי התאמה בין המפעל שסופק בפועל לבין המפעל שהתובעת התחייבה לספק.
4.המפעל נרכש מהתובעת כשהוא מפורק לחלקים, וחלקיו הועברו ממקום מפעלה של התובעת בקריות למשכן הנתבעת בטייבה שם הורכב המפעל על ידי החברה היבואנית.
יובהר כי המפעל נרכש מהיבואן (להלן: "חברת בר") עוד בשנת 2003 על ידי התובעת, והיה מיועד להתקנה בחצרים של חברה אחרת ברמת הגולן. בסופו של יום העסקה מול החברה מרמת הגולן לא יצאה לפועל, ומשנת 2003 ועד שנת 2006 (ע"פ טענת התובעת) אוחסן המפעל בחצרי התובעת מבלי שהורכב, ומבלי שהיה בשימוש כלשהו.
5.עוד הוברר כי התובעת שילמה ליבואן בגין רכישת המפעל, בשנת 2003, סכום של 393,459 ₪ (כולל מע"מ – הוצגה חשבונית מיום 16/10/03). במונחי שער הדולר (במועד הרלבנטי) הסכום הינו כ - 110,000 $.
6.אין חולק כי על אף שמשנת 2006 עובד המפעל בתפוקה מלאה ומפיק רווחים והכנסות נאות, לא שילמה הנתבעת ו/או הנתבעת 2 לתובעת תמורה כלשהי בגין המפעל.
7.טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי המפעל שקבלה בפועל (להלן: "מפעל מדגם אי מר") שונה באופן מהותי מהמפעל עליו הוסכם בין הצדדים בהתאם למפרט טכני שהוצג לה ע"י התובעת (להלן: "מפעל בהתאם למפרט בר"), ובפרט שונים המפעלים בהספק: נטען כי מפרט בר דובר על כושר ייצור של 130 קוב/שעה, ברם הספקו של המפעל שסופק בפועל (מפעל אי מר) עומד על הספק של 50 קוב/שעה בלבד.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
