חסון נ' חסון ואח'

1.מדובר בתביעה למתן צו מניעה קבוע, שיאסור על הנתבעים או מי מטעמם לפלוש לשטחו של התובע או להטריד אותו או להזיק בכל דרך שהיא לחומה שבבעלות התובע ואשר נמצאת בשטח התובע על הגבול שבין ביתו של התובע לביתם של הנתבעים ברח' מס' 44 בדלית אל כרמל (גוש 11521 חלקה 14 מגרש 14).

2.הצדדים הם שכנים. בין חצרות שני הבתים מצויה חומה, שעל פי טענת התובע בנויה כולה בשטחו ואין בה לנתבעים כל זכות שהיא. התובע טוען כי החומה מהווה גם את קיר חדר השינה שלו, מאחר שהיא ממשיכה למעשה את קירות המבנה. לטענת התובע, הוא מימן את בניית החומה והוא שביצע, באמצעות אחרים, את הבניה, על פי היתר בניה שניתן לו.

לטענת התובע, הנתבעים נכנסו לחצרים שבבעלותו, הזיקו במזיד לחומה, שברו חלקים ממנה, יצרו בה בקיעים וחורים ואף החדירו מים לתוך החומה באמצעות צינור השקיה.

לפיכך, עותר התובע לצו מניעה כאמור לעיל ובנוסף לצו לפיצול סעדים על מנת שיוכל לתבוע בהמשך את הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה ממעשי הנתבעים.

3.הנתבעים הכחישו את טענות התובע. לטענתם, החומה אינה חלק מבית המגורים של התובע. עוד טענו כי היא נבנתה באופן בלתי חוקי ותוך עבירה על הוראות חוק התכנון והבניה. הנתבעים טענו כי בהתאם לחוק היה על התובע להתרחק לפחות 3 מ' מקו הגבול שבין שני המגרשים ומשלא עשה כן, הרי שהחומה בנויה שלא כחוק.

4.כחלק מהתביעה ביקש התובע סעד של צו מניעה זמני. בהחלטה, שנתנה כב' השופטת אניספלד ביום 24.2.14, ניתן צו זמני כמבוקש, והתיק הועבר לדיון בפני.

5.התובע הוכיח, ברמה הנדרשת לצורך ההליך שבפני, כי החומה שייכת לו וכי נבנתה על ידו בשטח השייך לו. התובע הציג נסח רישום שלפיו הזכויות בשטח שעליו ביתו שייכות לו, וכן היתרי בניה ביחס לבית שבנה על השטח. מההיתרים נראה כי החומה מפורטת בהם.

מהראיות שהוצגו לי, ובכלל זה הסרטונים שהציג התובע, נראה כי יש ממש בטענות התובע והנתבעים אכן מתנכלים לחומה. בצילומים נראים הנתבעים בבירור כשהם מכים בחומה בפטישים ובמקלות, וכשהם מתיזים מים עליה ולתוכה דרך חורים שהם יוצרים בה. עוד התברר כי הנתבעים הניחו בצמוד לחומה בלוני גז.

די בכך כדי לקבל את התביעה וליתן צווים כמבוקש בה.