ת"א 62525-11-14 מצרי ואח' נ' דראיעה

תביעה לביטול פסק הדין שניתן בת.א 1469/09 (להלן: "ההליך המקורי"). ביום 30.03.11 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכמות הצדדים וביום 27.10.11 ניתן תוקף של פסק דין סופי להמשך הסכמות אלה (להלן: "הסכם הפשרה").

ההליך המקורי, החל כבקשה לביצוע שטר חוב בהוצאה לפועל שהגיש הנתבע כאן כנגד התובעים. התובעים הגישו התנגדות וההליך נדון בבית המשפט. הרקע להליך היה הסכם מכר של נכס ברח' האגמית 11 בלהבים (להלן: "הנכס"). התובעים היו המוכרים והנתבע היה הקונה.

הסכם הפשרה קבע הסדר לתשלום המשכנתא על הנכס, מתוך מטרה שהסכם המכר יוכל להתממש והנכס לא יימכר על ידי הבנק שהעמיד את ההלוואה לתובעים ורשם משכנתא על הנכס.

התובעים העלו שתי טענות אשר מצדיקות לשיטתם ביטול פסק הדין בהליך המקורי. האחת, שינוי נסיבות מהותי והשנייה הפרת הסכם הפשרה על ידי הנתבע.

שינוי נסיבות מהותי, נטען על ידי התובעים עקב פסק הדין בת"א (שלום ב"ש) 7121-07 דראיעה מחמוד ואח' נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח'. בהליך זה בו פתח הנתבע נגד הבנק וכנגד התובעים, הוא ביקש בין היתר להפסיק את הליכי מימוש המשכנתא על הנכס ע"י הבנק. פסק הדין בהליך זה ניתן ביום 12.07.14 וקבע כי לנתבע (הוא התובע באותו הליך) אין זכות עכבון הגוברת על זכות השעבוד של הבנק בנכס ועל כן הליכי מימוש המשכון יימשכו. לטענת התובעים, החלטה מאוחרת זו להסכם הפשרה יש בה בכדי להפוך את הסכם הפשרה ללא רלוונטי, שכן אין טעם בסילוק המשכנתא על פי הסכם הפשרה אם ממילא ימומש הנכס על ידי הבנק.

טענה שנייה של התובעים הייתה כי הנתבע הפר את הסכם הפשרה בכך שלא שילם את חלקו בחוב המשכנתא הרובצת על הנכס.

הנתבע בכתב ההגנה שהגיש, חלק על שתי עילות אלה לביטול פסק הדין, אולם נראה כי אין צורך לבחון עילות אלה לגופן, מאחר שבדיון שהתקיים ביום 15.12.15 הבהיר ב"כ הנתבע, כי במסגרת הליכי הערעור על פסק הדין בת"א 7121-07, הגיעו הצדדים לידי פשרה במסגרתה סולקה המשכנתא כולה.

משמעות הדבר היא, כי מצד אחד טענת התובעים כי פסק הדין בת"א 7121-07 הפך את הסכם הפשרה ללא רלוונטי, הפכה בעצמה ללא רלוונטית, שכן הנכס לא מומש אלא להפך, המשכנתא שולמה וזו התוצאה אליה כיוון הסכם הפשרה (ואין חשיבות לכך שאופן התשלום היה שונה מזה שנקבע בהסכם הפשרה). מן הצד השני, וודאי אין לומר כי הנתבע הפר את הסכם הפשרה בכך שלא שילם את חלקו בחוב המשכנתא, מאחר שהוא דווקא דאג לסילוק המשכנתא (זאת מבלי שאני קובעת כי טרם סילוק המשכנתא היה הנתבע בהפרה של הסכם הפשרה וכפי שצוין על ידי הנתבע בכתב ההגנה, ניתנו שתי החלטות שיפוטיות שקבעו כי הוא לא היה בהפרה כזו).

על כן, ומבלי שיש צורך להכריע כלל בשאלה אם בעת שהוגשה התביעה היה ממש בעילות שנטענו על ידי התובעים ואם היה בהן כדי להצדיק ביטול פסק הדין בהליך המקורי, הרי שעילות אלה אינן רלוונטיות עוד ועל כן דיון התביעה להידחות.