ת"א 62492-10-13 ת' ואח' נ' ת' ואח'

תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תוקפו של הסכם לפירוק השותפות "א' ת' - הובלות מסחר ודלקים" שנחתם בין הצדדים ביום 23.7.13.

התובעים והנתבעים שכנגד, ש' ת' (להלן - "ש'") ומ' ת' (להלן - "מ'", ויחד - "התובעים"), והנתבע והתובע שכנגד 1, א' ת' (להלן - "א'"), הינם אחים, אשר היו שותפים מחודש מאפריל 2006, בעסק בשם "*** *** *** *** *****", להובלת סחורות ומכירת דלקים (להלן - "השותפות"). בשותפות עבדו גם נשותיהם של האחים - ל' ת', אשתו של ש' (להלן - "ל'"), י' ת', אשתו של מ' (להלן - "י'"), וא' ת', אשתו של א' (להלן - "א'").

למרבה הצער, היחסים בין הצדדים עלו על שרטון ולאחר נסיונות תיווך רבים, שלא צלחו החליטו הצדדים על פירוק השותפות, באופן בו א' יעזוב את השותפות תמורת פיצוי. ביום 23.7.13, חתמו ש', מ' וא' על הסכם לפירוק השותפות (נספח א' לתצהיר ש' ת') (להלן - "הסכם הפירוק"). בהסכם נקבע כי השותפות כולה, פרט לבעלות על מלגזה ומשאית, תעבור לבעלותם הבלעדית של ש' ומ' והמשאיות של השותפות הרשומות על שמו של א' יועברו לבעלות ש' ומ'. בתמורה יקבל א' את מלוא הזכויות בבית מגורים בצוחר כשהן נקיות משעבוד כלשהו ותוצא חשבונית בסך 500,000 ש"ח על מכירת המשאיות וא' ישוחרר מכל הזכויות ו/או החובות של השותפות. ההסכם כלל נספח המפרט את נכסי השותפות – 3 חשבונות בנק, "הלוואת משכנתא", מספר נכסי מקרקעין וכלי רכב רבים.

בד בבד עם ההסכם לפירוק השותפות נחתמו שני הסכמים נוספים. הראשון הסדיר את מכירת בית המגורים בצוחר לידי הנתבעים, והשני הסדיר את השכרת בית המגורים בצוחר לאמם של ש', מ' וא' בתמורה לתשלום של 2,000 ש"ח לחודש שיועבר לא'.

א' טען שבנוסף להסכם הכתוב הסכימו הצדדים, כי ישולם לו סכום נוסף בסך של 670,000 ש"ח. התובעים חולקים על כך וטוענים, כי לא היה כל תנאי נוסף בעל פה על אלה שנכתבו בהסכם הפירוק; עם זאת, הם מסכימים כי לאחר החתימה על ההסכם לפירוק השותפות הסכימו לשלם לא' 350,000 ש"ח נוספים, אשר אמורים היו להימסר לידיו בתשלומים.

ישום הסכם השותפות לא צלח, וביום 28.10.13 הודיע א' על ביטול ההסכם. בעקבות זאת, הגישו התובעים ביום 31.10.13 תביעה נגד א' ואשתו א' (להלן, יחד - "הנתבעים") לאכיפת החיובים שהוטלו על א' בהסכם הפירוק. ביום 3.11.13 הסכימו הצדדים על העברת העניין לבוררות בפני כב' הרב פנחס אבוחצירה. ביום 19.10.14 למרות עבור הזמן, משהבוררות לא החלה - הסכימו הצדדים, כי מינוי הבורר יבוטל והדיון יחזור לביהמ"ש. ביום 2.11.14 הגישו הנתבעים תביעה שכנגד, לביטול הסכם פירוק.

טענות הצדדים

התובעים טוענים לאכיפת ההסכם לפירוק השותפות. לעמדתם, המדובר בהסכם ממצה הכולל את כלל ההסכמות שבין הצדדים ואין הגיון בטענה, כי על אף האיבה וחוסר האמון ביניהם הסכימו הצדדים על תשלום נוסף מבלי להביא זאת לידי ביטוי בכתב. איש מהעדים הנוספים שנשמעו לא ידע לומר מכלי ראשון על ההסכמה לתשלום הסכום הנוסף, לה טוענים הנתבעים. התובעים הסכימו לתשלום נוסף של 350,000 ש"ח לאחר חתימת ההסכם, רק על מנת לוודא שא' לא יטרפד את ההסכמות בו. סך של 250,000 מהסכום הנוסף, שהוחלט לתת לא' נפרע על ידו והיתרה לא הועברה רק מאחר וא' סירב לקבל את הכסף וזאת, בשל רצונם של התובעים לקזז מסכום זה חוב של א' לשותפות בגין החזרי מס.

התובעים טוענים, כי אין מקום להתייחס לשני השיקים שהוצגו על ידי הנתבעים, בסכום מצטבר של 320,000 ש"ח, מאחר ואלה לא הוצגו קודם לחקירה הנגדית, בניגוד להוראת בית המשפט שיש להגיש את כל המסמכים שבדעת מי מהצדדים להסתמך עליהם במהלך המשפט. בשיקים לא מצוין מושך הצ'ק, הם לא הוצגו מעולם לפירעון על אף שהיו בידי א' כל העת ולא ניתנה הוראה לפירעונם. ש' העיד, כי החתימות אמנם דומות לשלו, אולם הוא מעולם לא ראה אותם קודם לכן, ויתכן כי ניתנו לא' שיקים פתוחים והוא עשה בהם שימוש למטרה אחרת. מה גם, שרק במהלך חקירתו טען א' לראשונה, כי השיקים ניתנו לו עוד טרם שהצדדים הגיעו להסכם הפירוק ולא עלה בידו להסביר את ההיגיון בטענה זו, בהתחשב בחוסר האמון העמוק שבין הצדדים. משכך, קיים חשד כבד, כי שני השיקים מולאו ונחתמו במרמה וחוסר תום לב, בפרט משהסתבר, כי בידי א' היו דרך קבע פנקסי שיקים של השותפות והיא נהגה לחתום עליהם גם בשמם של א' או מ'. לא עלה בידי א' ליתן הסבר של ממש לכך שהשיקים נועדו בבסיס לפקודת "אוטו לוקס" (כפי שניתן לראות מספחי השיקים), ובוטלו על ידה, וטענתה כי השיקים נערכו בכתב ידן של י' ול' נסתרה בעדותן של י' ול'.

התובעים מוסיפים, כי החיובים שקיבלו על עצמם בהסכם הפירוק קוימו. ההסכם למכירת הדירה דווח לרשויות המס ונרשמה בגינו הערת אזהרה, וא' קיבל את החזקה בדירה ודמי השכירות בגינה. המלגזה והמשאית עליהן סוכם הועברו לרשותו של א'. התובעים העבירו את חיובי השותפות על שמם בכל מקום בו התאפשר הדבר, כאשר ההלוואה בבנק לאומי מקרן 'קורת' הסתיימה וממילא היתה מובטחת בפק"מ. לעומת זאת, א' לא העביר את רישומי המשאיות והנגררים שהיו על שמו על שמם של התובעים ולא נתן חשבונית בתמורה לדירה בצוחר, ועל כן התובעים לא פרעו את המשכנתא הרובצת על הדירה, שכן תשלום מעין זה היה מאפשר דיספוזיציה בדירה על ידי א'. בנוסף, הנתבעים תפסו משאית ונגרר בניגוד למוסכם. עוד טוענים התובעים, כי קיזוז הסך של 25,000 ש"ח מהתשלום לא' נעשה כדין, שכן מעדותו של יועץ המס עולה שבשל פעילות עסקית פרטית של א', נגרע סכום זה מהחזרי המס להם היתה זכאית השותפות. החוב למל"ל לו טוען א', הינו חוב פרטי שלו. ממילא, טענות הפרה רבות של הנתבעים לא הוזכרו במכתב הביטול מיום 29.10.13 והדבר מורה על כך שאלה נאמרו ללא בסיס.