ת"א 6243-07-12 חדד ואח' נ' גליקמן ואח'

לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה הן בסכום התביעה והן בתיקון שניים מסעיפי כתב התביעה באופן שיהיה בו כדי להרחיב בהתאמה את חזית המחלוקת.

הבקשה מבוססת על הסכם בכתב שצורף כנספח א' לבקשה, ואשר הועבר לעיון המבקשים על ידי המשיבים רק לאחר הגשת תצהירי העדות בתיק.

לאחר שקראתי את הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, בהם העלו הצדדים את טענותיהם הפרוצדורליות והמהותיות בנוגע לתיקון המבוקש, מצאתי לשקול את טיעוניהם וכן שיקולים ציבוריים-מערכתיים תוך שקילת נסיבות המקרה לגופו כפי שאפרט בהמשך.

הגישה ביחס להפעלת סמכותו של בית המשפט לפי תקנה 92 הינה ליברלית אך מסויגת, ולעניין זה יפים דברי כבוד השופט זילברטל ברע"א 6513/13 פלוני נ' מדינת ישראל משרד הבריאות (19.01.2014):

"תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי ניתן להתיר לבעל דין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו וזאת כדי "שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". הגישה הנקוטה בעניין זה היא ככלל ליברלית וזאת, כאמור, כדי לאפשר לבתי המשפט לעמוד על מכלול השאלות והסוגיות שנמצאות במחלוקת ובכך לייעל את ההליך המשפטי. אך כפי שציינה השופטת (כתוארה אז) מ' נאור "גם לגישה הליברלית הנהוגה בתיקון כתבי טענות ישנם סייגים ומגבלות" (רע"א 5315/11 סגל נ' ורמז (5.2.2012)). כך, למשל, נקבע כי בבואו לבחון בקשה לתיקון כתב תביעה על בית המשפט לבחון את "התנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, הפגיעה הפוטנציאלית באפשרותו של הצד שכנגד להתגונן מפניה, מידת התועלת שצפוי התיקון להשיג וכן האם היעתרות לבקשה תגרום ל'הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו'" (רע"א 6113/13 מירו נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק, פסקה 6 (19.12.2013))."

ברע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' דוד צוקר, (01.01.2015) הודגש שיקול הדעת הרחב בו נבחנים תום הלב, השיהוי, אפשרות הפגיעה בהגנת הצד שכנגד, שיקולים ציבוריים-מערכתיים, אשר יופעל בכפוף להפעלת שכל ישר והגיון בריא בהתאם לנסיבות המקרה:

"ניתן לסכם ולומר כי שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי הינו רחב, וכי הגישה שבה נוקטים בתי המשפט ביחס לבקשות תיקון הינה גישה ליברלית ככלל. עם זאת, כל השיקולים שנמנו לעיל – תום הלב, השיהוי, הפגיעה הפוטנציאלית בהגנתו של הצד שכנגד והשיקול הציבורי-מערכתי – שניתן להגדירם כרכיבים שונים של "המשחק ההוגן" [כדברי השופט א' רובינשטיין בעניין מרקט-פלייס בפסקה ט"ו], תומכים במסקנה כי יש לבחון בקפידה את מועד הגשת הבקשה על פני ציר הזמן של ההליך המשפטי. דהיינו, ככל שבקשת התיקון מוגשת בשלב מאוחר יותר של ההליך, כך נטיית בית המשפט תהיה לדחותה: אין דינה של בקשה המוגשת בשלב מוקדם מאד של ההליך, לאחר הגשת כתבי הטענות המרכזיים אך בטרם התקיימו ישיבות כלשהן לפני בית המשפט, כדינה של בקשה המוגשת לאחר שהסתיים שלב קדם המשפט, על כל הכרוך בו; ואין דינה של בקשה המוגשת לאחר סיום שלב קדם המשפט כדינה של בקשה המוגשת לאחר שהתקיימו ישיבות הוכחות, ועל אחת כמה וכמה אם הסתיים שלב ההוכחות כולו [ראו למשל: עניין טרכטנברג]; ולבסוף, אין דינה של בקשה המוגשת בטרם ניתנה החלטה מהותית או פסק דין חלקי בתיק כדינה של בקשה המוגשת לאחר מכן [ראו למשל: עניין מרקט-פלייס]. והכל, כמובן, במסגרת שיקול דעתו הרחב של בית המשפט, ובכפוף להפעלת שכל ישר והיגיון בריא בשים לב לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה."

בנסיבות המקרה דנן, התיקון המבוקש נובע ממסמך שהועבר לעיון המבקשים לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים ובעקבות התצהירים ביקשו הצדדים גילוי מסמכים ספציפיים.

המסמך אשר עליו נסמכת הבקשה לתיקון כתב התביעה, הוא החוזה שבין הנתבעים לבין הקיבוץ אשר בו הוענקה לנתבעים הסמכות מטעם הקיבוץ לתפעול המתחם נשוא התובענה.

המבקשים אשר לטענתם חוזה זה נגלה להם לראשונה כתוצאה מהליך זה, טוענים כי על סמך האמור בחוזה למדו, כי הוצג להם על ידי הנתבעים מצג שווא ביחס לזכויותיהם וסמכויותיהם ביחס למתחם, ועל כן מבוקש תיקון כתב התביעה בדרך של שינוי הטענות בשני סעיפים בכתב התביעה באופן שיביא לביטול הפחתה שביצעו התובעים מסכום התביעה בגין עמלה בשיעור 20% שסברו שמגיעה לנתבעים, וכעת מבקשים לטעון שסברו כך עקב מצג שווא בדבר עצם סמכותם של הנתבעים להתקשר עימם.

הסכום אותו מבוקש להוסיף לסכום הנתבע בכתב התביעה הוא 48,346 ₪.

מלבד החוזה שצורף לבקשה, לא צורף תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בה.

הבקשה הוגשה לאחר ישיבת קדם המשפט האחרונה, כאשר התיק קבוע לישיבת הוכחות, אך טרם התקיימה ישיבת הוכחות בתיק.

אמנם הבקשה הוגשה בשלב מתקדם של התיק אך איני מוצאת שהוגשה בשיהוי, הואיל והמסמך המשמש בסיס לבקשה הועבר לעיון המבקשים רק בסמוך לפני הגשת הבקשה.

בבואי לבחון את מידת התועלת הצפויה מתיקון כתב התביעה, אני מוצאת שזו אינה מצדיקה את אישור התיקון כפי שיוסבר להלן.

לא מצאתי כי התיקון המבוקש נדרש כדי להכרעה במחלוקת האמתית שבין הצדדים, הואיל וההפרה הנטענת של החוזה על ידי הנתבעים אינה רלבנטית להסכמתם של התובעים לשלם 20% עמלה לנתבעים בגין פעילותם שלהם במקום, אלא חושפת, לכאורה את הנתבעים לאפשרות שיתבעו על ידי הקיבוץ.

מעבר לכך, אישור תיקון כתב התביעה כמבוקש בשלב דיוני זה של התיק יחייב תיקון כתב ההגנה והגשת תצהירים, ועל כן יחייב פיצוי הצד שכנגד בגין טרחתו והעיכוב שבבירור התובענה, בפסיקת הוצאות לא מבוטלות ללא קשר לתוצאה שתקבע בפסק הדין.

לשיקולים אלו מצטרף גם השיקול הציבורי-מערכתי, כאשר בנסיבות מקרה זה, אישור תיקון כתב התביעה צפוי להביא להתמשכות ההליך אגב פגיעה בשאר ציבור המתדיינים ובנסיבות אלו בנוגע לתיקון המבוקש, איני מוצאת שפגיעה כאמור תהיה מוצדקת.