בוזגלו ואח' נ' דר נופרים בע"מ

התביעה שלפנינו עוסקת בפיצוי בגין איחור במסירת דירות אותן רכשה התובעת מהנתבעת. התובעת היא שותפות רשומה ואילו הנתבעת היא חברה קבלנית שביצעה פרויקט לבניית דירות מגורים. במוקד פסק הדין בין היתר: טענה לטעות בחוזה; טענות לגבי אישיותה המשפטית של התובעת; וסעיף 5א לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: חוק הדירות).

התביעה והעובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התביעה עוסקת בשני חוזים לפיהם מכרה הנתבעת שתי דירות בפרויקט בניית דירות שהיא מבצעת בשכונת "בית וגן" בקרית אתא שמכונה "נאות נופר" (להלן: הפרויקט). בין הצדדים מחלוקת בשאלת זהות הגוף עמו התקשרה הנתבעת, האם התובעת, שהיא שותפות רשומה, או יחידיה: מר יעקב בוזגלו (להלן: יעקב) ומר יוחאי בוזגלו (להלן: יוחאי), שהם אב ובנו. בשלב זה יתוארו הצדדים כנתינתם בכתבי הטענות במנותק מהמחלוקת לגבי הגוף שהתקשר עם הנתבעת, ובהמשך הדברים נשוב להכריע במחלוקת זו.

    

2. ביום 7.7.2013 נערכו שני חוזים בין התובעת או יחידיה לבין הנתבעת. חוזה אחד מתייחס לרכישת דירה מס' 9 בבניין 3 בפרויקט (להלן בהתאמה: הסכם דירה 9 ו- דירה 9); וחוזה שני מתייחס לדירה מס' 13 (להלן בהתאמה: הסכם דירה 13 ו-דירה 13). יובהר כי הפרויקט כלל מספר מבנים, ודירות 9 – 13 הן במבנה 3 של הפרויקט.

    

3. התובעת טענה כי היא רכשה את הדירות לצרכים עסקיים בכדי להשכירם ולשם כך נטלה מימון והכינה תכנית עסקית. לטענת התובעת, בהתאם לחוזים היה על הנתבעת למסור לה את הדירות לא יאוחר מיום 31.10.2014 ואילו בפועל הדירות נמסרו בסוף חודש יולי 2015. לפיכך, חל עיכוב של 8.7 חודשים במסירת הדירות ביחס למועד המסירה המוסכם. לטענת התובעת דמי השכירות הראויים לחודש בעבור כל דירה הוא 4,000 ₪ ובהתאם למוסכם בחוזים, הפיצוי בגין כל חודש איחוד במסירת הדירה עומד על סך 1,800 ₪. לפיכך יש לערוך את חישוב הפיצוי בהתאם לדמי השכירות הראויים, ולשיטת התובעת, לפי חישוב שערכה, הפיצוי המגיע לה מסתכם בסך 104,000 ₪.

    

4. מנגד, הנתבעת טוענת כי מי שרכש ממנה את הדירות היא לא התובעת, שהיא כאמור שותפות רשומה, אלא השותפים עצמם, יחידי השותפות, ועל כן אין יריבות בינה לבין התובעת. לגוף העניין נטען כי מועד המסירה שנקבע בהסכם הוא פרי טעות. לדבריה במעמד חתימת שני החוזים נחתמו שני חוזים נוספים המתייחסים לדירות במבנה 2. בעת חתימת החוזים מבנה 2 היה בשלב מתקדם יותר לעומת מבנה 3, אשר בשלב חתימת החוזים טרם הוחל בבנייתו. לטענת הנתבעת דירה מס' 9 נמסרה ביום 28.6.2015 ואילו דירה מס' 13 נמסרה ביום 21.7.2015 לפיכך – לגבי דירה מס' 13 אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מועד המסירה, ולגבי דירה מס' 9 קיימת מחלוקת מינורית. עם זאת, הנתבעת טוענת כי דירה 13 הייתה מוכנה למסירה במועד בו נמסרה דירה 9 אך העיכוב נבע מכך שיוחאי סירב לקבל את הדירה משום שכנראה "לא היו לו שוכרים". הנתבעת אף חולקת על הפיצוי הנטען על ידי התובעת. לשיטתה, הפיצוי לו זכאית התובעת, אם בכלל, מסתכם בשיעור של 87,664 ₪.

    

   דיון והכרעה