עיזבון המנוחה ח.ח. ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות

בפניי תביעה לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו עקב פטירת המנוחה ח.ח. ז"ל (להלן: המנוחה) ביום 8.1.2019.

ביסוד התביעה שתי עילות: הראשונה – רשלנות בטיפול, כשלטענת התובעת 2 (אחותה ויורשת עיזבונה של המנוחה), המנוחה נפטרה עקב התרשלות הצוות הרפואי במרכז הרפואי רמב"ם, שבבעלות הנתבעת. השנייה – מכוח הוראות חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005. התובעות מכוח העילה השנייה היו אחותה ואמה של המנוחה (התובעות 2 ו- 3). התובעת 3 הלכה לעולמה במהלך ניהול התביעה, והתביעה המשיכה להתנהל על ידי התובעת 2 בלבד, שהינה גם היורשת היחיד של עיזבון התובעת 3, וזאת על פי צו ירושה, אשר הוגש, בהסכמת הצדדים, לאחר תום שמיעת הראיות בתיק.

טענות התביעה:

1. כאמור לעיל, התובעת 2 (להלן: התובעת) היא אחותה של המנוחה והיורשת היחידה לעיזבונה, בהתאם לצו ירושה מיום 14.7.2019 (ראו: נספח א' לכתב התביעה). התובעת 3 הינה אמה של המנוחה. במהלך ניהול התיק, התובעת 3 הלכה לעולמה אף היא. התובעת 2 אף היא יורשתה היחידה (ראו: צו ירושה מיום 1.8.2024).

    

2. עקב תלונות על קוצר נשימה עברה המנוחה בדיקת אקו לב ביום 1.6.2018 והתגלתה אי ספיקה מיטראלית קשה ועליּה שמאלית גדולה. ביעוץ הקרדיולוגי מאותו היום תוארו קוצר נשימה במאמץ, נשמת לילית התקפית וקוצר נשימה בישיבה. הקרדיולוג תיעד יתר לחץ דם ריאתי "מוגבר בצורה בינונית" ובעקבות ממצאים אלה הופנתה המנוח למחלקת ניתוחי לב בביה"ח רמב"ם (להלן: ביה"ח) תוך שהקרדיולוג המפנה ציין כי נראה שהמנוחה זקוקה לתיקון מסתם (MV REPAIR) (ראו: נספחים ב' ו- ג' לכתב התביעה).

    

3. ביום 10.6.2018 אושפזה המנוחה בביה"ח (להלן: האשפוז הראשון) לביצוע בדיקת TEE (Transesosphageal Echocardiography) לצורך הערכת חומרת אי הספיקה המיטרלית והמנגנון לדליפה. בבדיקה שבוצעה הודגם מסתם מיטרלי עם אי ספיקה קשה ומרכיב של היצרות המסתם עם יתר לחץ דם ריאתי במידה בינונית. הומלץ על בדיקת CTA קורונרי והדגמת אבי העורקים וכן בירור תפקודי נשימה וצנתור ימני. הוסבר למנוחה, כי תזדקק לניתוח; וכי השלמת הבדיקות חשובה על מנת להחליט על אופיו של הניתוח והאם נדרשות פעולות נוספות. המנוחה ביקשה להשתחרר בניגוד להמלצה ולשוב במועד מאוחר יותר לצורך השלמת הבדיקות והניתוח (ראו: נספח ד' לכתב התביעה).

    

4. ביום 14.6.2018 אושפזה המנוחה שוב במחלקת ניתוחי לב בביה"ח. לשיטת התובעת במועד קבלתה לאשפוז לא נערך גיליון קבלה, אלא במועד מאוחר יותר. נטען, כי גיליון הקבלה פירט ממצאי בדיקת CT שנערכה ביום 26.6.2018 (בדיקה שבוצעה 12 יום לאחר הקבלה לאשפוז); ממצאי בדיקת CT שנערכה ביום 2.8.2018 (יותר מחודש ומחצה מאז הקבלה לאשפוז); ממצאי בדיקת CT מיום 13.8.2018 (חודשיים לאחר הקבלה לאשפוז) וממצאי בדיקת CT מיום 12.11.2018 (חמשה חודשים לאחר הקבלה לאשפוז ואף נערכה השוואה לממצאי בדיקת CT קודמת שבוצעה ביום 25.10.2018). בפרק תשובת מעבדה נכללת תוצאה מיום 10.6.2018 (שבוצעה במהלך האשפוז הראשון), אולם יתר תוצאות המעבדה המובאות בגיליון הקבלה מתייחסות לפרק הזמן שבין 25.7.2018 עד 7.12.2018 (חצי שנה ממועד הקבלה לאשפוז ועד למועד הסמוך ליום 13.12.2018 בו הועברה המנוחה מטיפול נמרץ כירורגיית לב). גם שתי תוצאות בדיקות המעבדה למיקרוביולוגיה שולבו בגיליון הקבלה. שתיהן מאוחרות חודשים רבים למועד הקבלה (האחת מיום 2.8.2018 והשנייה מיום 3.9.2018). בסיום גיליון הקבלה נרשם: "מתקבלת לצורך בדיקת TEE להערכת מצב המסתם המיטרלי. לאחר מכן יוחלט האם קיים צורך בבדיקות נוספות והחלטה על ניתוח". עוד צוין כי: "בדיון HEART TEAM אתמול הוחלט על ניתוח MVR למיכני תעבור CCTA להערכת קורונרים והסתיידויות באאורטה" (ראו: נספחים ה' - ו' לכתב התביעה).

    

5. ביום ו' ה- 15.6.2018 בשעה 12:30 הוחתמה המנוחה על טופס הסכמה לביצוע ניתוח לב פתוח, אם כי לא ניתנה במועד זה הסכמה לגבי סוג התותב המיטראלי שיוחלף (מיכני – כמו שהומלץ גם בטופס ההסכמה; או ביולוגי) (ראו: נספח ז' לכתב התביעה).