ת"א 62153-07-14 מרשק ואח' נ' פייארשטיין

 לפניי בקשה לשומת הוצאות אשר הגישו התובעים לאחר מתן פסק דיני מיום 5.7.16.

במסגרת פסק הדין נקבע כי על הנתבע לשלם לתובעים סך של 883,665 ₪, הוא סכום חלקו היחסי בהלוואות הנתבעות, וכן הוצאות משפט כדין ושכר טרחת עו"ד בסך 60,000 ₪.

במסגרת הבקשה מבקשים התובעים לשום את הוצאותיהם בסך של 42,598 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:

1.סך של 2,947 ₪ בגין משלוחים ומסירות, נסיעות וחניות, תרגומי מסמכים, שירותי מתורגמן בבית המשפט עבור העדה קאתי ראדו.

2.סך של 34,102 ₪ עבור אגרות בית משפט.

3.סך של 5,549 ₪ עבור הוצאות העדה קאתי ראדו, והכוללות: כרטיס טיסה מרומניה לארץ וחזרה, ומלון בו שהתה העדה בזמן שהותה בארץ.

בתגובתו לבקשה טען הנתבע כדלקמן:

אשר לרכיב ההוצאות טען המשיב שניים.

האחד, כי עיון בדו"ח הנהלת החשבונות המצורף לבקשה יגלה כי סכום ההוצאות המצוין בו נמוך מסכום ההוצאות המבוקשות ע"י התובעים, וכן כי הדו"ח כולל אף הוצאות תרגום בגין עדותה של הגב' קאתי ראדו, כשבפסק דינו קבע בית משפט כי עדותה של הגב' קאתי ראדו הייתה מיותרת ולא סייעה לבירור האמת העובדתית והשאלות במחלוקת.

השני, כי נפסקו לטובת התובעים הוצאות בסכומים של מאות שקלים ושכר טרחת עורך דין בסך של 60,000 ₪ , שאין אפשרות לבדקם מבלי שניתן תצהיר עורך דין לגביהם ומן הראוי שלא לקבלם. מוסיף וטוען המשיב כי אין ספק שמדובר בהוצאות מוגזמות, כדוגמת 150 ₪ עבור נסיעה דחופה לבית משפט להגשת מסמך.

אשר לאגרת בית המשפט טוען הנתבע כי מאחר שחויב בכ- 60% מסכום התביעה אין לחייבו באגרת בית משפט, ולחילופין יש לחייבו רק בחלק של 60% מסכום האגרה.