פלוני נ' ביטוח חקלאי-אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

התובע הגיש תביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו בתאונת עבודה שאירעה ביום 3.5.09.

התובע לא צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית מטעמו ומבקש כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו. לטענת התובע, עקב חסרון כיס אין ביכולתו לממן חוות דעת רפואית. התובע מציין כי מסיבה זו אף הגיש בקשה לפטור מתשלום האגרה.

הנתבעות מתנגדות לבקשה. הנתבעות טוענות כי התאונה מוכחשת על ידן וכי זכותן בתביעת נזקי גוף, להגיש חוות דעת מטעמן לאחר שתוגש חוות דעת מטעם התובע. הנתבעות מציינות כי בעברו של התובע מסמכים רבים המעידים על תחלואה בברך ימין אשר לפגיעה בה טוען התובע בתביעה זו ובנוסף הן טוענות כי בקשת התובע לא נתמכה בתצהיר.

בתשובתו, מתייחס התובע לטענות שונות של הנתבעות, אולם לא מצא לנכון לתמוך טענותיו בתצהיר.

דין הבקשה להידחות.

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי:

"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א–1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

תקנה 130(א) לתקנות קובעת כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין שבמחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט)."

שילוב שתי התקנות הללו מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ולמנות מומחה מטעמו, אולם בהתאם לתקנה 127 לתקנות, נדרשים לשם כך "טעמים מיוחדים שיירשמו".