ת"א 62107-06-15 מקורות חברת מים בעמ נ' מועצה מקומית חריש. ואח'

בפניי בקשה לביטול פס"ד, אשר ניתן בעניינה של המשיבה 1, מחמת אי הגשת תגובת המבקשת לבקשת המשיבה 1 לסילוק התביעה נגדה על הסף, בהעדר עילת תביעה.

כפי שצוין בעבר, עניינו של תיק זה – תביעת כספית על סך של 202,738 ₪, שעניינה חוב לתובעת בגין צריכת מים של הישוב קציר.

הנתבעת 1 טענה אל מן תחילת הדרך כי יש להורות על סילוק התביעה נגדה על הסף ולאחר דיון שני, בו נשמעו טענות הצדדים, נקבע כי על התובעת להגיב על הטענה תוך 20 יום (החלטה מיום 20.3.16).

בהעדר תגובת התובעת תוך פרק הזמן האמור, ניתן פסק דין לפיו נמחקה התביעה נגד הנתבעת 1.

עתה מבקשת התובעת לבטל את פסק הדין ובפיה שלושה טעמים.

הטעם הראשון עניינו הסיבה בגינה לא הוגשה תגובתה. לטענת התובעת הבקשה למתן החלטה לא הומצא למשרד בא כוחה, בניגוד לתקנות. כן נטען כי עקב אשפוזה של רעיית שותפו של ב"כ התובעת נוצר עומס עבודה חריג במשרד והוא שגרם לעיכוב בהגשת תגובה כתובה.

הטעם השני – בהחלטה מיום 20.3.16 נקבע כי התובעת "רשאית להשיב בכתב", לאחר שבדיון נטענו טענות לגופה של הבקשה למחיקת התביעה. לכן יש לראות את התובעת כמי שנתנה מענה לבקשה למחיקת התביעה ואין לחרוץ את דינה, אך בשל אי הגשת תגובה נפרדת.

הטעם השלישי עניינו קיומה של עילת תביעה נגד הנתבעת 1. לטענת התובעת, העובדות המפורטות בסעיף 3 לכתב התביעה מקימות עילת תביעה כנגד הנתבעת 1, שכן הנתבעת 1 היא שטעתה כשביקשה לחייב אותה עבור שעון המים של הישוב קציר. ב"כ התובעת אף הפנה לפסיקה ולתקנות לפיהן לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לסילוק תביעה על הסף.

הנתבעת 1 מבקשת לדחות את הבקשה ולהותיר את פסק הדין על כנו, ראשית, משום שלבקשה לא צורף תצהיר. שנית, נטען כי הבקשה לסילוק על הסף הועלתה עוד בדצמבר 2015, עם הגשת כתב ההגנה וכי טענת התובעת כי הנתבעת 1 היא שטעתה ולכן חבה בגין צריכת המים של הישוב קציר, שגויה. הנתבעת 1 טוענת כי הטעות היא של התובעת, כמי שמחייב עבור המים, ואפילו ייקבע כי הטעות היא שלה, אזי מדובר בטעות טכנית משרדית שנעשתה בהסח הדעת ולכן אין לחייבה בגינה.

דיון