ת"א 62095-07-14 חרבג'י נ' פאהום

ביום 1.8.14 ניתן במעמד צד אחד צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב/הנתבע, על יסוד בקשת המבקש/התובע, תוך שנקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים (החלטת כב' השופטת גורביץ). הדיון במעמד הצדדים התקיים בפני היום כשופטת תורנית.

לאחר שמיעת הצדדים ועיון במכלול החומר שהוגש מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות, והצו שניתן במעמד צד אחד להתבטל, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

תמצית הרקע וטענות הצדדים:

1.המבקש הגיש כנגד המשיב תביעה לתשלום סך 827,000 ₪, וזאת בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב התנהלות המשיב בקשר להתקשרות שנערכה ביניהם להפעלת בית עסק לדברי מאפה באיטליה. בהסכם, שכותרתו "הסכם מייסדים" ואשר נחתם ביום 24.7.08 בנצרת, הסדירו הצדדים ואדם נוסף בשם מהאוש כמאל את היחסים ביניהם בקשר לשותפות בחברה הרשומה באיטליה להפעלת העסק האמור. בהתאם להסכם, חלוקת המניות בין השלושה תהיה 40% למשיב, 40% לכמאל הנ"ל ו- 20% למבקש. בשלב כלשהו פרש כמאל מההתקשרות ונותרו המשיב והמבקש. לטענת המבקש, המשיב ביצע כלפיו שורה של עוולות, לרבות מצגי שווא ורמיה, הן ביחס לשלב הטרום חוזי, והן – ובעיקר – לאחר חתימת ההסכם. לעניין האחרון טוען המבקש לשורה של הסכמות והבטחות שלטענתו ניתנו על-ידי המשיב לתשלומים כספיים בקשר לעבודת המבקש והשקעתו בעסק, אשר לא קוימו על-ידי המשיב. כן טוען המבקש כי המשיב פעל מאחורי גבו בכך שהשכיר את העסק לחברה אחרת, מבלי ליידע את המבקש ומבלי לשלם לו את חלקו בתשלום שהתקבל בגין כך.

2.באשר לצורך בצו עיכוב יציאה מהארץ, טוען המבקש בבקשתו כי המשיב מתגורר באיטליה ומנהל שם את עסקיו וכי רק לעיתים הוא מגיע לארץ. לטענת המבקש, קיים חשש כי בעקבות הגשת התביעה ועל מנת להתחמק מהליכים הכרוכים בתביעה, המשיב ישראל בחו"ל לתקופה ממושכת ואולי אף לצמיתות ובכך לסכל התביעה ו/או את פסק הדין.

3. המשיב בתגובתו לבקשה מכחיש את טענות המבקש בדבר מצגים והבטחות שניתנו לו לפי המפורט בבקשה. לטענתו, לפי הסכם המייסדים לא נדרש המבקש להשקיע כספים כלשהם בחברה, ומנגד לא הובטחה לו תשואה, אלא ככל שתהיה חלוקת דיבינדנדים מהחברה ולפי מנגנון ההתחשבנות שנקבע בהסכם לעניין זה, ואילו בפועל החברה הפסידה. לטענת המשיב, טענות התובע בדבר הסכמות אחרות אינן נכונות והון סותרות את ההסכמה בהסכם המייסדים. כן מעלה המשיב בתגובתו טענות סף לעניין קיום תניית בוררות בהסכם המייסדים ובדבר היות ישראל פורום בלתי נאות לבירור התובענה.

4.לגוף הבקשה טוען המשיב, כי הוא חי מזה כשבע שנים באיטליה, הוא בעל תעודת תושב באיטליה וכי מרכז חייו באיטליה לנוכח עסקיו, אם כי הוא מגיע לארץ בתדירות גבוהה מאחר ורעייתו מתגוררת בארץ. בנסיבות אלה, טוען המשיב, יש לראות בו "תושב חוץ" לעניין תקנה 384(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, ובהתאם אין ליתן צו לעיכוב יציאתו מהארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו, שאינם קיימים בענייננו. כן טוען המשיב כי לא מתקיים חשש ליציאתו מהארץ לצמיתות או לזמן ממושך, נוכח העובדה כי הוא מרבה להיכנס לישראל כפי שעולה ממרשם היציאות והכניסות שלו לישראל ממשרד הפנים אשר צורף לתגובתו. עוד טוען המשיב כי יסוד החשש להכבדה ממשית אינו מתקיים שכן בבעלותו נכסים שונים בארץ.

דיון והכרעה

5.אקדים ואומר כי איני נדרשת בשלב זה לטענות המקדמיות מצד המשיב לעניין תניית הבוררות וטענת הפורום הנאות (ומכאן גם לשאלה הכיצד הן עשויות לדור זו לצד זו, משתניית הבוררות מסמיכה גורם ישראלי למנות בורר בהיעדר הסכמת הצדדים), וזאת משטרם הוגשו בקשות סדורות לעניין זה שניתן לבחון אותן לגופן.

6.התנאים למתן צו עיכוב יציאה מהארץ קבועים בתקנה 384(א) לתקנות, שהיא בגדר הסדר ספציפי לסעד זמני מסוג זה, ולצידה חל ההסדר הכללי שבסימן א' לפרק כ"ח לתקנות.