מ' נ' א.ח. מאיה בע"מ ואח'

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

להלן תפורטנה טענות הצדדים בסיכומיהם;

טענות התובע;

ראשית טוען התובע, כי התקיימו בינו לבין הנתבעת 1 יחסי עובד-מעביד.

עוד טוען התובע, כי מר איימן עבד אל באקי (להלן: "איימן") היה קבלן משנה של הנתבעת 1 ואחיו, מר נאדל עבד אל באקי (להלן: "באקי") , היה עוזרו. לטענתו, הם אלה שנתנו לו הוראות עבודה.

לטענת התובע, ביום קרות התאונה, בהתאם להוראתו של הנתבע 5 (להלן: "יריב"), הוא הופנה לעבוד עם איימן- בביה"ס אמי"ת.

לטענתו, ביום התאונה, הוא הוסע על ידי נאדל מהמחסום לאתר ברח' גרינשטיין ומשם לביה"ס אמי"ת- מקום קרות האירוע.

לטענת התובע, משך כל ההליך, הוא לא שינה גרסה ולמעשה היה דבק בגרסתו לפיה, "כשעבד בבניין בפתח תקווה, הוטל עליו לפרוק קרשים ממשאית בזריזות, בתנאים של צפיפות כאשר ניסה להרים את הלוח שבו נעזר אשר נפל מידיו התכופף ותוך כדי כך נתקל ישבנו בערימת קרשים מאחוריו וכתוצאה נדחף קדימה ונפל מן המשאית." (עמ' 8 לסיכומי התובע)

לטענתו, תיקון התביעה נעשה "מבית היוצר של ב"כ הנתבעת". תיקון התביעה נכפה עליו (שכן אין לו כל אינטרס לשנות את מקום האירוע).

בנוסף טוען התובע, כי התיקון הוא בסך הכל פירוט של כתובת, שכן במקום "בניין בפתח תקווה" נכתב, "רחוב הרצוג 16". התובע גורס, כי כתובת האתר אינה פרט חיוני להקמת עילת תביעה בהתאם לתקנות.

לטענת התובע, הנתבעת 1 (היא המעביד) התרשלה והפרה חובות חקוקות.

התובע נאלץ לפרוק קרשים ממשאית בתנאים של צפיפות משום שהמנוף או המלגזה שהיתה אמורה לעשות זאת, היתה חסרה. התובע נאלץ לעמוד במרווח צר, בין ערמות של קרשים וזאת בניגוד להוראות פרק ב' בנושא צפיפות בפקודת הבטיחות בעבודה, תוך הפרה של תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח 1988, על ידי הנתבעת.

התובע מפנה לפוליסת הביטוח, לפרק ג' ההרחבות (אחריות מעבידים) וטוען, כי קיימות סתירות פנימיות בפוליסה.

לא זו אף זו, לטענת התובע, הוא אינו נדרש להוספה של חברת "ארזי בר שדה" כנתבעת נוספת מהסיבות שלהן:

ביום התאונה, התובע עבד בשירותיה של הנתבעת 1, על סמך אישור עבודה בישראל אצלה והיא זו ששילמה את שכרו;

אנשי ארזי בר שדה אינם מוכרים לתובע, לא הם שהציבו אותו לעבוד באתר בו הוא נפגע, לא הם שנתנו לו הוראות עבודה ולא הם ששילמו את שכרו;