ת"א 61912-02-16 שמעיה נ' כהן

המבקש הגיש בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד וכן בקשה להטלת עיקול. ביום 29.2.16 נעתרתי לבקשה ונתתי צו ארעי לפיו יימנע המשיב מפינוים של המבקש ובני משפחתו מהדירה בה הם מתגוררים באכסניה ברח' האלמוגים 99/1 באילת. כמו כן קבעתי דיון במעמד הצדדים ביום 13.3.16.

באותו יום ניתן על ידי כב' הרשמת הבכירה ויינשטיין צו המונע מן המשיב להוציא את הנכס "מרשותו, למכרו, לשעבדו, או לשנות את מצבו או את זכויותיו בו." נקבע כי תירשם הערה בלשכת רישום המקרקעין בעניין זה וכי הצו הוא אישי כלפי המשיב בלבד.

כב' הרשמת הבכירה לא מצאה לנכון להטיל עיקול על הנכס במעמד צד אחד, מאחר שלא הוכח כי המשיב הוא יורשו היחיד של הנכס או יורשו בכלל וכן כי המבקש לא הוכיח כי הוא זכאי לסעד כספי מעבר להשקעתו בנכס. בהסכמת המבקש ובהיעדר התנגדות של המשיב, אוחד הדיון בשתי הבקשות והן נדונו במעמד הצדדים בפני.

טענות הצדדים והדיון שהתקיים בפני

בבקשה, טען המבקש כי בינו לבין המשיב נחתם הסכם שותפות באוגוסט 2015, להקמת עסק של ניהול אכסניה באילת. המבקש צירף לבקשה הסכם בכתב ידו, אשר נחזה להיות חתום על ידי המשיב בלבד, ובו מספר הוראות מצומצם בעניין השותפות האמורה.

המבקש טען כי השקיע בעסק 130,000 ₪ לצורך עריכת שיפוץ נרחב במבנה. לטענתו, המשיב הטעה אותו כי מצב הנכס טוב בהרבה משהיה בפועל וכשהחל בשיפוץ התברר לו כי עליו להשקיע סכום גבוה באופן ניכר משהוסכם בין הצדדים. לטענתו, לאחר שהשלים את השיפוץ, השתלט המשיב על העסק והחל להשכיר חדרים בנכס על בסיס חודשי ולהרוויח מכך.

עוד טוען המבקש, כי למרות שבהסכם בין הצדדים נקבע כי הוא יוכל להתגורר באכסניה, לאחרונה הודיע לו המשיב כי בכוונתו לפנות את המבקש ובני משפחתו מן המקום וכן כי בכוונתו למכור את הנכס לצד שלישי. על כן הוגשו הבקשות נושא הליך זה.

המשיב לא הגיש תגובה לבקשה וטען כי נהג כך מאחר שבית המשפט התיר לו להגיש תגובה ולא חייב אותו לעשות כן. יש להצר על כך, שכן הדבר גרם לסרבול הדיון ולהארכתו שלא לצורך.