ת"א 61903-12-14 וקנין נ' רחבוק ואח'

נוכח הסדר הפשרה שהתקבל בין בעלי הדירה, התובע והנתבעת 3, אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה, לגבי חלוקת דמי השכירות בעבר ובעתיד, הרי שאין עוד מקום לדון בתביעה ועל כן ניתן לסגור התיק.

נוכח העובדה, כי התיק נסגר, הרי שגם הצו הארעי אשר חייב את הנתבעת 1 (שוכרת הדירה) להפקיד את מלוא דמי השכירות בקופת בית המשפט – מבוטל. כך או כך, בית המשפט כבר הבהיר לא אחת, כי הוראות לגבי חלוקת דמי השכירות צריכות להינתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה ואין לבית משפט זה סמכות לדון ולהכריע במחלוקת בין בני הזוג (לשעבר) בעליה של הדירה. על כן כבר קבעתי בהחלטה מיום 3.2.16 כי יש לפעול בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לאופן חלוקת כספי דמי השכירות.

לכאורה, יש בידי הנתבעת 1 לפעול בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אשר קבע חלוקה ברורה של דמי השכירות החודשיים בין התובע לבין הנתבעת 3. אולם, מסתבר כי לאחר מכן ניתן פסק דין של בית הדין הרבני לפיו הדירה שייכת לנתבעת 3 בלבד ואף נקבע כי העברת הזכויות הינה רטרואקטיבית משנת 2009. התובע משיג על הכרעה זו של בית הדין הרבני, דבר אשר עלול להעמיד את הנתבעת 1, פעם נוספת, באי בהירות לגבי תשלום דמי השכירות (אף שיש לציין, כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עומד בתוקפו והוא זה שמחייב בשלב זה).

לפיכך, על אף שהצו הארעי בוטל והתיק נסגר, תוכל הנתבעת 1 לשקול גם בשלב זה הפקדת דמי השכירות בקופת בית המשפט (והמקום הנכון לכך הוא בית המשפט לענייני משפחה, אשר הינו הגורם המוסמך לקבוע את חלוקת הכספים בין התובע לנתבעת מס' 3).

באשר לכספים שכבר הופקדו בתיק בית המשפט, הוראה לגביהם צריכה להינתן גם כן על ידי בית המשפט לענייני משפחה והמזכירות תפעל בהתאם להחלטה בעניין זה שעה שתינתן זה על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

ניתנה היום, א' אדר א' תשע"ו, 10 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.