ת"א 61877-06-17

לפניי בקשת התובעת לפטור מהגשת חוות-דעת רפואית ומינוי מומחה רפואי בשל חיסרון כיס. הנתבעות מתנגדות לבקשה. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בכתבי בית-הדין על נספחיהם, מצאתי לקבל את הבקשה. ואפרט.

סמכות בית-המשפט לפטור תובע מצירוף חוות-דעת רפואית לכתב התביעה מעוגנת בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת - "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין...; אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

לצד תקנה זו, קובעת תקנה 130(א) לתקנות את סמכותו של בית המשפט למנות מומחה מטעמו - "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין שבמחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט)".

ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בלינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 8.5.12) נקבע, כי "בית המשפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות, כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק..." [ההדגשה אינה במקור] [ראה גם רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 23.10.12).

עוד נפסק שם, כי "במקרים מיוחדים בהם חסרון כיס של התובע הוא המונע ממנו להגיש חוות דעת רפואית יכול הדבר להוות טעם מיוחד" [ההדגשה אינה במקור].

הנה כי כן, בבוא בית-המשפט לפטור תובע מהגשת חוות-דעת רפואית, עליו לבחון האם מתקיימים בנסיבות העניין שני תנאים מצטברים. התנאי הראשון, קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות אי הגשת חוות-הדעת, כגון חיסרון כיס, והתנאי השני, כי קיים יסוד לתביעה וכי אין מדובר בתביעת סרק.

מן הכלל אל הפרט. שוכנעתי, כי התנאי הראשון למתן פטור מהגשת חוות-דעת רפואית מתקיים בעניינה של התובעת, קרי כי נבצר הימנה לצרף חוות-דעת מטעמה בשל חיסרון כיס. ואפרט.

כפי העולה מתצהיר התובעת אשר צורף לבקשה, התובעת היא אם חד הורית לילד בן 12; אין לה קרובי משפחה בארץ ואביו של בנה אינו בקשר עימם; עובר לתאונה עבדה כמטפלת בקשישים ואף רכשה הסמכה כקוסמטיקאית, אך מאז התאונה איננה עובדת כלל ומתקיימת כיום מגמלת הבטחת הכנסה בסך של כ- 2,691 ₪. עוד עולה מתצהיר התובעת, כי יתרת החשבון שלה בבנק הדואר עומדת נכון ליום הגשת הבקשה על סך של 0 ₪; היא נושאת לבדה בתשלום דמי שכירות בסך של 2,500 ₪; בתשלומי החזר הלוואה בסך חודשי של 1,500 ₪; נוצר לה חוב בסך של 4,370 ₪ לחברת החשמל, בגינו פורק שעון החשמל בביתה ומאז היא נדרשת להטעין כסף לצריכת חשמל.

האמור בתצהיר התובעת נתמך בנספחים אשר צורפו לבקשה, לרבות הסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 1.9.15 ממנו עולה, כי דמי השכירות עומדים על סך של 2,500 ₪; חשבון דו-חודשי נכון לתקופה החל מיום 10.5.17 ועד ליום 16.5.17, לפיו חוב התובעת לחברת החשמל עומד על סך כולל של 4,373 ₪; דף ריכוז פעולות בבנק הדואר נכון ליום 19.6.17 ממנו עולה, כי יתרת התובעת עומדת על סך של 0 ₪ ודף ריכוז יתרות של בנק הפועלים נכון ליום 26.1.17, לפיו לתובעת הלוואה על סך של 127,982 ₪.