ת"א 61807-12-12 פלינט גור ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל

תובענה לסעד הצהרתי במסגרתה טוענים חוכרים, האוחזים בהסכם חכירה שייעוד המקרקעין בו חקלאי, כי זכאים הם בשל נסיבות חריגות לחידוש חוזה החכירה, לאחר ששונה הייעוד לתעשייה ומלאכה, לפי הייעוד החדש. לחילופין טוענים התובעים לתחולת החלטה 727 של מועצת מנהל מקרקעי ישראל. לחילופי חילופין טוענים התובעים כי זכאים הם לפיצויי כספי שווה ערך.

רקע – ההסכמים בין הצדדים – ההסכם הישן והסכם החדש

1.התובעים הינם החוכרים או חליפי החוכרים המקוריים לפי הסכם חכירה בינם לרשות מקרקעי ישראל, ("בגלגול" קודם שלה, להלן: "הרשות"), שנחתם ביום 17.1.83, (להלן: "ההסכם החדש") והמתייחס למקרקעין בגוש 2775 חלקה 30, (להלן: "המקרקעין" ו/או "המוחכר") המצויים באזור מסמיה בתחום המועצה המקומית באר טוביה, (להלן: "המועצה"). ייעודם של המקרקעין שונה ונכנס לתוקף ביום 27.9.05 מחקלאי לתעשייה ומלאכה. תקופת החכירה בהתאם להסכם הינה 24 שנים, החל מיום 1.5.82 ועד ליום 30.4.06. סע' 8 להסכם קובע כי אופי השימוש במקרקעין הינו חקלאי, לצורך עיבוד המקרקעין. סע' 15 להסכם קובע כי במקרה של שינוי יעוד המקרקעין, הרשות תהיה רשאית להביא את ההסכם לסיום בהתראה של מספר חודשים מראש ובמקרה כזה השוכר יהיה זכאי לקבל פיצוי לפי הייעוד החקלאי המקורי. סע' 23 להסכם קובע כי רק שינוי בכתב מצד הרשות יחייב אותה. להסכם הוסף סע' 29 שעניינו תנאים מיוחדים, הראשון שבהם, ביטול הסכם קודם שבין הצדדים, הסכם מיום 16.7.57, (להלן: "ההסכם הישן"). התנאי המיוחד השני הינו תוספת המילים, "למעט האופציה ל-50 שנה", לאור המוסכם בדבר ביטול ההסכם הישן.

2.ההסכם הישן מיום 16.7.57 נכרת בין הרשות, ובין חברת מפעלי טוביה מילר ובניו בע"מ שהייתה בשליטת מר טוביה מילר ז"ל. במבוא להסכם פורט הרקע לכריתתו. טוביה מילר תבע זכויות בעלות במקרקעין באזור מסמיה וניהל מו"מ עם הרשות שהכחישה טענותיו. במסמכים שקדמו להסכם הישן עלה כי טענותיו של טוביה מילר לפני קום המדינה בפני פקיד ההסדר בעזה נדחו בהחלטה חלוטה בהעדר ערעור. לאחר קום המדינה, הגיש טוביה מילר תביעה חדשה, שהוגשה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, אולם הרשות הכחישה טענותיו. ההסכם הישן הינו פרי פשרה שהושגה בין הצדדים, ולפיו חלף הטענות ההדדיות, הוחכרו מקרקעין באזור מסמיה לצרכים חקלאיים, תוך איסור מפורש לכל מטרה שאינה כזו. תקופת החכירה ההסכמית כמפורט בסע' 4 הינה 49 שנה מיום 1.6.57 ועד 30.4.06. בסע' זה נשמרה לחוכר אופציה לחכירה נוספת של 49 שנה.

3.מדוע נחתם ההסכם החדש אם הישן היה בתוקף עד ליום 30.4.06 שבמסגרתו נקבעה תקופת חכירה נוספת? עיון בתכתובות הרבות בטרם חתימתו העלה שני אינטרסים מרכזיים במו"מ הארוך שנוהל בין הצדדים. מצד הרשות, עלה הרצון להאחדת הסכמים במגזר החקלאי. מאידך, החוכרים, ביקשו להסדיר זכויותיהם, בין היתר להעביר הרישום מחברת מפעלי טוביה מילר בע"מ ליורשים.